יערות דבש חלק א · פרק ז׳, ט׳

אבל תירוץ על שאלה זו מה שנאמר במדרש (ילק"ש ח"ב רמז קמ"א) על פסוק בנות ישראל על שאול בכנה המלבישכם שני וכו' כשהיו בעליהן יוצאים למלחמה או לתורה היה שאול זן ומפרנס נשיהן ובנותיהן ולכך אף על פי שאמר ה' לו נחמתי כי המלכתי וכו' בזכות צדקה נתארכה לו מלכותו צא ולמד מנבוכדנצר הרשע בשביל צדקה האריכה מלכותו שאול הצדיק על אחת כמה וכמה ואם כן בזכות צדקה חזרה ונמשכה לשאול המלוכה אך זה התירוץ יתכן באיש המחשיב צדקה למצוה ואם כן יש לו תירוץ על חשבו שאול למלכות כי צדקתו עומדת לו כנ"ל מה שאין כן הממאס בצדקה וחושבה לנקלה על כרחך זה הוא אין לו תירוץ במורד במלכות בית דוד ואומר כי שאול מלך כי הלא לדעתו אין מצות צדקה כל כך לבטל גזירות הקב"ה אשר אמר נחמתי כי המלכתי וכו' וזהו הטעם שדן דוד לנבל שהיה איש כילי ולא נתן פיזור לאביונים ומלחמו לדליה כלל ומכל מקום פרץ בדוד ולא תארהו בתואר מלך כלל אם כן בן מות הוא אבל אבנר שהיה צדיק ובעל צדקה וגמילות חסדים ואם כן הוא שפיר יש לו תירוץ כי בזכותו ניתנה לו המלוכה עוד ולכך מצוה לשמוע בקולו ולעשות כאשר יצוה ואין כאן מורד במלכות בית דוד וזוהיא הקינה שאמר דוד הכמות נבל דייקא ימות אבנר כי אתה חושב כמו שנבל חייב מיתה כן אבנר כנ"ל ועל זה אמר כי אינו כן כי אבנר ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחושתים וכו' הרצון שהיו ידיו פתוחות ליתן צדקה לכל וברגליו אץ לעשות גמילות חסדים ולא היה נחושתים ועל כן יש לו תירוץ על הנ"ל ואינו בכלל מורד במלכות ואם כן למה ימות כבני עולה וכמות נבל והרי דלכך היה שאול מתואר בתואר מלך ועל כך היו ישראל מחויבים להספידו כמ"ש תוס' מלך שאני הרצון היותו נותן צדקה וגמילות חסדים הם האריכו מלכותו ואם כן כמו דיש לו שכר על הצדקה אם כן אף מהראוי לקונסו על הריגת כהנים עבדי ה' כי אף שהיו מבני עלי מכל מקום גם המה היו נותנים צדקה ומחים נפשות גבעונים ומאי שנא זה מזה אם בצדקה יכופר עון שאול אף בצדקה יכופר עון בית עלי ולכך אמרינן באשר משפטו שם פעלו כי הכל חדא היה דתבע ה' עון שאול בזכות צדקה ועון נוב עיר הכהנים גם כן בזכות צדקה דמאי שנא ומזה נלמד לקונן על עם ה' בעלי תורה גמילות חסדים ויראה עד למאד איך כנפול בני עולה נפלו וכמות נבל ולא יש עיר מלאה גמילות חסדים בעולם כמו פראג המחזיקים על שולחנם למאות ולאלפים בעלי תורה ויראה וגם יש ללמוד כמה גודל הצדקה ולכן כעת המתנדבים בעם לצדקות עניים ודלים האזלא גירוש יתנו בלב שלם כי הלא בזכות צדקה הכל תלוי כדאמרינן במדרש (ש"ר פל"ט) כי תשא את ראש בני ישראל אין תשא אלא הלואה כדכתיב כי תשה ברעך אמר הקב"ה חייבים לי ישראל ובמה יפרעו חובתם במחצית השקל ויש להבין מה היה זה חוב ומה טיבו מי יקדמוני ואשלם אמר ה' אמנם ידוע מה שאמרו בגמרא (ב"ב י) ובמדרש (תדבא"ז פ"ו) יותר דלכך אין הקב"ה זן עניים כדי שיזכו בו ישראל דהעולם עומד על הצדקה ועל ידי עניים יש לעולם קיום וזהו מלוה ה' חונן דל דשורת הדין על קב"ה לזון לעניים נדכאי לבב אשר ה' קרוב להם רק אנו נותנים להם מזונות בצדקה ואם כן אנו מלוים לה' ועל ידי כן הקב"ה נותן לנו פירי מהלואה בזה העולם והקרן לעולם הבא שמעו עמי זו היא הלואה שמותר ליקח ריבית אפילו מאה בדינר והקרן בטוח ושכרו ודאי וההפסד אינו ולמה תלכו אחרי ההבל והוא המעמיד אותנו בזה ובבא ואם אין צדקה אין ח"ו קיום לעולם כפי הדין והנה במדבר לא היה אפשר לישראל לעשות צדקה כי אין לך עני מישראל שלא היה לו צ' חמורים טעונים ביזה מביזת הים ומצרים ואם כן לא היה להם ח"ו מצד הדין תקומה אמנם קב"ה כביכול קיימם בתורת הלואה כשיגיע לכלל מצות צדקה שיקיימו אותה ומפני זה הטיב והשפיע להם טוב וזה אמרו כי תשא חייבים לי ישראל כי מיום צאתם ממצרים עד היום הזה הטבתי להם הכל בתורת הלואה ולכן עליהם לפרוע והוא תמורת שמוטל עליהם ליתן צדקה יתננו למשכן והקרבנות כי לא אז להטיב לעניים כלל ולכן בבקשה נדבו בלב שלם אך נדבת לבבכם לא יהיה במעות לבד כי במה נחשב מלא קומצו בעונותינו הרבים נגד חיל רב מישראל ישמרם השם רק כל אחד יקבל על עצמו דבר טוב והסרת עון וכפרת פשע בתשובה כי בזאת ינחם ה' בתשובה על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו ולא יאמר מה לי בצרות אחינו כמאמר חכמינו ז"ל (אבות פ"א מ"ז) אל תתייאש מן הפורענות: