יערות דבש חלק א · פרק ז׳, י״א

ולכן אנשי לבב ראו כמה גדול הענין להספיד ולעורר תשובה במיתת צדיקים אף כי אשר נהרגו בעונותינו הרבים בחרב ארורים האלה על לא חמס בכפיהם וידיהם לא פעלו עולה ובאמת יש לכאורה לשאול למה בעונות הרבים בגולה כאשר החלו צרות לישראל פסק רוח הקודש מישראל והשגת מעין החכמה הלא אין ה' ורוח הקדש שורה אלא על נשברי לב והוא מקום תחנותה של קדושה כנודע בקרא ובמדרש ומושכל כי נשברי לב כח התאוה וחומרי החושים המהבלים ומבטלים השלימות בטל ומוכנע ולעומת זה כח הנפש גובר כי רואה ששוא תמורת ופגעי הזמן ולעמל אדם יולד ובהתגברות הנפשי אף מעייני חכמה ובינה מוסיפים להשפיע יחליפו כח וכנשרים יעלו אבר ואם כן לכאורה הדברים סותרים אך התשובה היא ודאי אילו באה צרה לבד ויש לנפש זמן ליישב בקרב נדנה ולהנחם מעצבון הבלי עולם ולומר מה לך נרדם וכואב לפגעי זמן התמורה הלא מהרסים ומחריבים ממך יצאו קום קנה חכמה וקנה בינה פשיטא דהיה בזה שלימות לנשמה אבל להיות כי בעונות הרבים צרה אל צרה נגשת וטרם שמתחיל נפשו להנחם מעצבון הזמן באה צרה אחרת עד שתבלבל המחשבה והוא בעונות הרבים משוגע ומבולבל בלי ישוב דעתו ולכך בזה הארת השכל תמוש ממנו ובעונות הרבים על זה חשכו עינינו וזה מאמר הפסוק בירמיהו (ירמיהו ח כא) על שבר בת עמי השברתי קדרתי שמה החזקתני והוא הדבר שאומר תרי סתרי השברתי ואם כן ראויה לחול רוח הקדש לחול מראות אלהים וחכמת אדם תאיר פניו וממה הקדרתי וכי אור עליון משוממני ואני קודר אלך בלחץ אויב ופס ממני קלסתר פנים וצלם אלהי' וקאמר הטעם למה שמה החזקתני שבאה דבר פתאום צרה וחלחלה עד שעשתנותי מבולבלין ואין כחי לישב רוחי לאלהי' ולעבודתו וחכמתו הנפלאה ונשגבה ולכן יש לבכות ולהתעורר אבל אשר בעונותינו הרבים צרה אל צרה נגשת ועיקר בעזיבת חטא ופשע ואמר הנביא (ירמיה ה כב) הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם מדוע לא עלתה ארוכת בת עמי הענין במה דקאמר צרי גלעד הוא כשנבין התוס' בתענית (דף ג) על פסוק ויאמר אליהו מתושבי גלעד חי ה' אם יהיה טל ומטר וכו' כי לכך קאמר מתושבי גלעד כי אנשי יבש גלעד הרגו מישראל במלחמות פלגש בגבעה אבל אליהו לא היה מהם כי הם היו האספסוף אבל אליהו היה מתושבי שם ולהבין למה נאמר זה דוקא בהך דבר אליהו ולא בשאר מקומות ומה ענין זה אם היה מתושבי גלעד או לא אבל נראה כי דעת יבש גלעד היה שלא באו לעזרת ישראל כי נימוקם עמם באמרם בכבוד ה' לא מחיתם כי פסל מיכה בדן ובכבוד בשר ודם מחיתם ולכך נענשו ונפלו הרבה מישראל אבל ישראל בכלל חשבו כי החמיר הקב"ה על כבוד ישראל יותר מכבודו והטעם כי כבודו ממילא עומד כי כבודו לאחר לא יתן ח"ו והוא מלך הכבוד סלה אבל בכבוד בשר ודם אם לא יקנא יהיה עולם של הפקר ח"ו ואיש את רעהו יעשוק ותפק משפט וזהו הריב שהיה בין ישראל לאנשי גלעד והנה בהך דאליהו נשבע שלא יהיה טל ומטר ג' שנים מפורש בגמרא דסנהדדין (קיג) דאחאב לעג על קללת משה ועצר את השמים ולא יהיה מטר והוא סגיד לעכו"ם ולא מצי אזיל לרוב המטר וקנא אליהו ונשבע שלא יהיה מטר ואם כן גם בזה יש לדקדק בכבוד ה' שזה אחאב התמיד לפלוח לעכו"ם לא קנא אליהו לשבועה שלא יהיה מטר ובכבוד משה קנא קנאה גדולה והוא בגדר בכבוד ה' לא מחיתם וכו' רק הטעם גם כן כמ"ש לעיל בישראל כי החמיר הקב"ה וכו' והוא נגד דעת אספסוף בגלעד ולכך עכשיו דאמר הפסוק דאליהו נשבע לכן אמר הכתוב דאליהו מתושבי גלעד שהיה דעתם כדעת ישראל ולא כדעת האספסוף דסוברים דיותר יש לתבוע כבוד המקום מכבוד הבריות והענין אמת כי ישראל תובעים ענין פלגש בגבעה כי היתה פירצה גדולה בישראל ונבלה עד אשר זה הוא גם כן כבוד המקום כי איך יתכן להשבית אורח והלא זה עון סדום אשר הפך ה' ביום אפו אבל בעונותינו הרבים עיקר צרותינו וחלינו הוא כי אנו תובעים כבוד בשר ודם ולא כבוד מקום כלל אם ישלח איש לשונו לדבר דבר על פרנס אחד ענש יענשו או אם יעבור על תקנת קהל כלה ונחרצה משפטו והעובר על דבר ה' העלם יעלימו עיניהם ולא ידברו לו דבר ואם ישבו אנשים יחדיו במסיבה ויאמר אחד במשתה יין דבר הפוגם כבוד השני או משפחתו יריבו כולם עד לנפש ואם בתוך המשתה ילעג עד אין סוף על חכמי הדור ואנשי המעשה ומצות ה' בכתב ובעל פה אין אחד שם על לב ואדרבה יצחקו ויאמרו היטב אשר דיבר ומלעיג על תלמידי חכמים ובעונותינו הרבים נגע זו הוא בכל העולם כל אחד מקפיד על כבוד בשר ודם ואומר אין פשע ברואה חבירו עובר על דבר ה' ואומר מה לי לצרה זו וכי אני רב או קצין עם ולא ישנאהו כלל ומה שאמרו חז"ל (פסחים קיג ע"ב) הרואה בחבירו דבר עבירה מותר לשנאותו אין כאן שנאה כלל אדרבה מוסיף אהבה ומחליק לשונו באמרו הוא רשע ויש בידו להרע ולהטיב וזהו פרי ושרש לכל צרותינו ומכאובינו ונגעי עמנו ממנו פשתו כל הרעות רבות ואילו היה לנו דעת גלעד לתבוע כבוד השמים יותר מכבוד הבריות ודאי לא היינו מגיעים לכל צרות הללו כי אז כבוד שמים במקומו וכבוד התורה ולומדיה ביה תליא והיה כל עושה נבלה מובדל מקהל ישראל ואז היתה רפואתינו נקלה ומהר היה סר חליינו ממנו כי זהו תרופתם לקנא קנאת ה' באמרם (ברכות כ) ראשונים דמסרו נפשם על קידוש השם אתרחש להם ניסים וזהו מאמר הקרא הצרי אין בגלעד דייקא כי גלעד דעתם לתבוע כבוד שמים ורופא אין שם כי אילו היתה רפואתינו בצרי גלעד לתבוע כבוד שמים ודאי היתה עולה ארוכה למחלתינו אבל כאשר בעונותינו הרבים אין צרי ומזור בגלעד ואנו תובעים רק כבוד הבריות לכך בעונותינו הרבים לא עלתה ארוכת בת עמינו ובאמת רעה חולי זה גורמת לנו כל הצרות אחיי למדו נא ממעשה פלגש בגבעה שלפי דברי הרמב"ן לא היה בה עון אשת איש כי היתה פלגש בעלמא ומכל מקום הואיל ונעשה נבלה לנהוג מנהג הפקר בבת ישראל ופריצות התאספו כל ישראל שהוא ת' פרסה על ת' פרסה יאמרו נא אם ח"ו יקרה עון כזה או חמור מזה אם יתאספו יחד כל הפרנסים מקהלות הקדושות בזמנינו לדבר כזה ח"ו אם יגדל עון בית יעקב עד לשמים לא יהיה אחד זז ממקומו ברחוק תחום שבת ובעונותינו הרבים בשביל כך שאין אנו מקנאים כבוד ה' ותורתו אף אם העכו"ם נהגו בנו מנהג הפקר כאילו להם הארץ אין השם תובע עלבון עמו ולולי זאת כבר היתה לנו אות לטובה נגד כל העמים בנפלאות אבל עונותינו הטו אלה ולכן למדו נא מוסר מהנ"ל לעזוב און ועיקר בעונות שאדם דש בהן כי בזה בעונותינו הרבים נעשה להם כהיתר: