יערות דבש חלק א פרק ה׳, ו׳

אמרו (סוכה נב ע"ב קידושין ל) יצרו של אדם מתגבר בכל יום ואמרו יצרו של אדם מתחדש בכל יום יש להבין מה ענין של התגברות או התחדשות אבל הוא הענין כי החטאים נחלקים לשני חלקים אחד מה שאדם חוטא שאין בו מטבע התאוה וחימוד גוף כלל כי המניח תפילין ואינו מניחם כדבעי ובכונה ובשמחה לרצון קונו ומה חימוד יש בזה אם מניחן כראוי או לא וכהנה מצות רבות דאינם עושים כדקא יאות והרבה עבירות כמו לשון הרע מה יתרון לבעל הלשון ומה נחת יש בו ומה תועלת לגוף וחימוד יש בו עושה רעה לחבירו ומה תועלת יש בו מתפלל ודעתו לדברים בטילים מה תועלת יש בו לובש בגדים שעטנז אוי לאותו עון בעו"ה בכמה גלילות אינם נזהרים בזה מוסרים הבגדים לחייט גוי לעשותן ויד ליד לא תנקה מעון כלאים ושעטנז גם יש צייגין שאין מדקדקים האומנים כ"כ בעשותן כאשר ידוע כי הקצה הוא שעטנז ובזה מעורב הרבה חוטין משעטנז מפשתן רק כל זמן שהצבע חדש עליו אינו ניכר כלל וכאשר יתיישן בקל יהיה ניכר בתוך בגד חוט של פשתן בתוך הצמר כאשר הראיתי לרבים וזה עון פלילי למאוד כי הוא חק מה' וכל דבר חק הוא ענין גדול למאוד כי הוא הנסתרות לה' וע"ז ממש נכרת ברית ה' עם ישראל ולכן אמרתי בדרך מוסר מה שהביא במדרש והביאו הטור (טוא"ח סימן תר"ד) בחייט שלקח בערב יום כפור דג ביוקר ושאלו הטעם והשיב ואיך לא נשמח ביום סליחה ומחילה ודייק הט"ז (שם) מה זה שאמרו שהיה חייט הוי ליה למימר סתם חד גברא אבל הענין כי יום הכפור הוא בלי ספק יום מחילה וסליחה כי השטן אין לו רשות לקטרג אבל כשלובשין שעטנז שהוא שט"ן ע"ז אז אפילו ביום הכפור גבר כחו של שטן לקטרג כי הוא מעורר ג"כ חטא הבל וקין בקרבנו צמר ופשתן ולכך ביום הכפור אפילו בגדי כהונה שהותר בהן כלאים לא היה כהן גדול לובש לבלתי תת לסטרא אחרא אחיזה ובגדי בד ילבש ולכך מי האיש אשר יבטח שלא נכשל בעון שעטנז ויהיה השטן אסור בכבלים מבלי לקטרג רק האי חייט היה צדיק וישר וידע כי אין תופר בבגדים כלל שום שעטנז הן דאורייתא הן דרבנן בזה היה לבבו בטוח שלא יהיה רשות לשטן לקטרג ולכך שמח ביום הכפור ולכן נא שימו זאת על לבב ובכל עת יהיו בגדים כשרים בלי תת לסטרא אחרא לאחוז בו בשום אופן כלל וכלל עבירות כאלה אינם מפאת החימוד ואדרבה השכל נותן לשומרם בתכלית השמירה היותם רצון הבורא והלא טבע כל בני חיים לרוץ מן הנזק מן הבור ואש והמים ואיך לא ימלט אדם בעל בינה ומדע מן לכד ונזק הנראה בשכלו אמנם כן יצר סוכן בו היצר הרע בו תמיד להסיתו ולהביאו לירכתי שאול ואף כי האדם בשכלו מנגד לו הוא מתגבר עליו כי לולי עזרת ה' אי אפשר לעמוד נגדו ובחלק זה אמרו יצרו של אדם מתגבר כי צריך התגברות גדולה עליו לבלבל שכלו ודעתו שילך תוהו לא דרך ישר כי היש שטות גדולה מזו לעבור פי ה' במה שאין לו הנאה ובקל יכול לשומרו כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו אמנם חלק השני הוא דבר תלוי בחימוד ותאוה אשר נפש אדם נוטה לנפש בהמי וחומרי מתאוה לכל ענין לרוב אוכל ומשגל נשים וכהנה דברי החמדה והתאוה אשר נודע לכל ואין צריך לספרם ובאמת אין צריך לזה פעולת יצר הרע כלל כי נפש חומרי עושה מעצמו רק הלא נודע כי טבע בן אדם במה שמורגל בו תמיד יקוץ בעינו וימאס בו אם יאכל כל יום מעדנים טובים למאוד לבסוף יקיץ בעינו אם ישמע קול שיר ערב תמיד לבסוף יקיץ בעינו ואם ילך בגן חשוב לבסוף יהיה עליו כמשא כי כך הטבע במה שאדם מורגל בו לא יערב לו כ"כ וא"כ השאלה אם יש לאדם אשה יפת תואר מאוד הואיל ורגיל בה לא תהיה כ"כ חביבה עליו עד שכמעט קץ בה ואם תהיה לו זונה באיסור ערוה מדי יום ביומו יוסיף תאוה עד שיהיה קשה לו לפרוש הימנה וקשור בה ר"ל ככלב וכן במאכל היתר יקוץ ומאכל איסור בכל יום יוסיף עליו חימוד אך זהו מ"ש יצרו מתחדש עליו בכל יום כי הוא עושה לו כאילו היום נתחדש לו וכאילו מעולם לא טעם זה האכילה ובעילות איסור והוא בעינו דבר חדש ולכך יערב ויבושם לו וזה יצרו מתחדש לו כאילו הוא דבר חדש ולכך דרשו מקרא (בראשית ו ה) וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום וכל מקום רק מיעוטא וכן כאן אינו פועל כלל כי הוא זולת יצר הרע מפאת חמדת החימוד כמ"ש רק פעולתו כל היום מוסיף לו חימוד חדש וכמ"ש וזהו רק רע כל היום זוהיא פעולתו לא יותר:

יערות דבש חלק א · פרק ה׳, ו׳

על המקור הזה