יערות דבש חלק א · פרק ד׳, ג׳

בני אחי נא הקיצו משנתכם האולת ואל תבלו זמן בהבלי עולם ושיחה בטלה וספורי דברים בענייני מלחמות מי ינצח ומי ינוצח ולראות ולטייל מושכי קשת ותריס ומגן מלחמה והוללות ושמחה של מה בכך דברים אלו נאותים לשרים וסגנים אבל מה לנו בזה לאבד זמן וביחוד בימים אלו היה לכם לזכור יום בא צר ואויב בחוצות ירושלים ושפך סוללה והשחית חיל וחומה נטה קו ולא השיב ידו מבלע אוי לנו כי חטאנו אשר הרס ה' כל מבצרי יעקב הוריד לארץ נזר ישראל איך לא תדמע עיניכם בזכרכם ימים אלו גוים רקדו בהיכל ה' בקרדומות באו כחוטבי עצים להכרית עולל מבחוץ ומחדרים שיבה וכל בית ישראל יבכו את השריפה לכן היטיבו דרכיכם עם בינות וחוסו על העדר הזמן כי אין יקר בנבראים כמו הזמן ואמרתי כי זה כוונו חז"ל באומרם (שבת קנב קינים פ"ג) זקני תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים מוסיפים חכמה וזקני עמי הארץ דעתם מטפשת ויש להבין למה הלא עמי הארץ זקנים בעלי תחבולות וערמה למאוד אבל נודע כי תלמיד חכם בורר לעצמו עולם הבא והפסיד עולם הזה כדרכה של תורה מעט תענוג מעט שינה וכדומה ומלבד כי רובי תלמידי חכמים דחיקא להם שעתא למאוד וחסירי מזון אבל בכל זאת החכים לעשות להחליף עולם עובר בעולם נצחי אבל עם הארץ בורר לעצמו העולם הזה להתענג מנועם פריה ומגדיה לנפשו ולא חש לעולם הבא כלל וזוהיא שטות גדולה להחליף עולם אמת בעולם תמורה ושקר והנה דרך משל התלמיד חכם ועם הארץ שניהם בני כ' וא"כ לפי טבע שנות זקנה יחיו עוד נ' שנה וא"כ תלמיד חכם עשה חכמה כי החליף נ' שנה בעולם נצחי ועם הארץ עשה שטות שהמיר נצחי ולקח לעצמו נ' שנה עולם שקר והנה כאשר יזקין יגיע לשלשים א"כ הרי חכמתו יותר טובה שעתה אין לו רק מ' שנה ומחליפן בעולם נצחי ולעומת זה עם הארץ שטותו יותר גדולה שמחליף נצחי במ' שנה וכן תמיד מיום ליום כאשר יזקין התלמיד חכם משא ומתן שלו יותר טוב ועם הארץ כל יום ויום שמתקרב למיתתו בחירתו שלו יותר גרועה ולכך אמרו שתלמיד חכם מוסיף חכמה יום ביומו ועם הארץ מוסיף טפשות יום ביומו ואיך לא תחוסו על הזמן אם דרך משל זמנך קצוב למות ביום א' ואחד יאמר לך הנני נותן לך מאה אלפים דינרי זהב ותמות יום אחד קודם לזה ידעתי כי לא תקחם בכל הון וא"כ שכל כך יקר בעיני האדם יום אחד יאמר נא איך יאבד יום אחד לבטלה והרי שוטה זה מאבד אלפים דינרי זהב ע"ז יקרא שוטה שמאבד מה שנותנים לו (חגיגה ד) כי מתת ה' הוא לברואיו הזמן יקר הנבראים כי בו יזכה אדם ארחו לדעת ה' ולהשיג שלמותו ולבוא לחקור תבונות ולתקן מצעדיו צעדי גבר בו ינחיל חיים הנצחיים כי כל קנין השלימות בזה העולם ולכך אמרו (שבת קנג) אחים בהספדאי דהתם קאימנא והיינו שזה צער לצדיקים אשר מתו כי כל זמן היותם חיים היו הולכים במעלות על מזבח ה' ממדרגה למדרגה אבל במותם במקום שיפול העץ שם יהיה מה שטרחו בזה העולם אבל שם אין קנין שלימות לעלות יותר ולכך אמרו דעל זה יש לספוד דשם יקום ולא ילך ממדריגה למדריגה ושאלו במדרש (ב"ר ט ה) מפני מה מתים רשעים ואמרו שכל זמן שהם חיים הם מכעיסים להקב"ה ובמותם פסק כדכתיב שם רשעים חדלו רוגז ומפני מה מתים צדיקים שכל זמן שהם חיים אין להם מנוחה אבל במותם ינוחו כדכתיב שם ינוחו יגיעי כח ויש להבין בממה נפשך או דיש סברא חוץ על מיתת רשעים או על מיתת צדיקים וא"כ איך שאל על שניהם ועוד איך ס"ד שרשעים יחיו באבוד רשעים רנה אבל יש כאן ב' סברות כי כמה פעמים מצינו שהקב"ה מבטל רצון שלו אף שאין לו נחת בו בשביל רצון צדיק או לפעמים סברא הפוכה כל רצון צדיק בטל נגד רגע א' שיהיה הדבר רע בעיני ה' להכעיסו ומול רצונו והנה באמת על מיתת רשעים אין לשאול כן יאבדו כל אויביך ה' אבל על צדיקים למה ימותו יש לשאול הלא הוא הטוב האמיתי רוצה בשלימות יצוריו למאוד וכל זמן שהצדיק חי משיג שלימות יום ביומו מוסיף אומץ ביראת ה' הלא ראוי שימים כחול ירבה עד שישיג שלימותו ויגיע למדרגת חנוך ואליהו ויהפך חומרו ליסוד נשגב וגשם חמישי וכדומה וגם יוכל להיות כי ה' נחת ינחת בו בחיים חיותו כי הוא עושה רצון ה' כל יום ושעה בתוספת אומץ וא"כ למה ימות מה שהוא לנחת ורצון לה' הבורא יוצר אדם אמנם התשובה אם כי לא היתה עבודה לשם שמים רק היתה בשביל שלא ימות ולא היה שכרו כ"כ כמו עכשיו דעושה אותו בלי פניה ושכרו הרבה מאוד אך זהו מספיק לקושיא ראשונה שיש לו לחיות בשביל קנין שלימותו ובזה השיב כהוגן שבזה יש לו יותר שלימות אבל הקושיא שניה במקומה דעכ"פ בחייו עושה רצון הבורא יהיה לאיזה טעם שיהיה וא"כ יש לו להיות חי כדי שיהיה לרצון לפני ה' וצ"ל כי אין ה' מקפיד על רצונו אשר ינחת בו אפס יגיע לברואיו קנין שלימות ביותר כי כך מדתו הטוב אמיתי יתעלה שמו לנצח ולכך שאל עדיין הוי ליה לצדיק להיות חי לקנין שלימות ורצון הבורא ואם כי לא יעשו עבודת ה' כראוי גם רשעים אל ימותו וזהו מאמרו למה מתים רשעים וא"כ עדיין יעבוד לה' לשם שמים וטוב לנו שיחיו רשעים רבים אפס צדיק אחד יחיה באמונתו בה' ובתורתו בקנין שלימות וע"ז השיב כי אם הם חיים הם למורת רוח לה' והם מכעיסים לה' ולכך אף שעל ידם תגיע שלימות לצדיק מ"מ אי אפשר להחיותם ויהיה שלא לרצון הבורא אך לפ"ז דאין ה' מבטל רצונו נגד שלימות הצדיקים קשה לא ימותו צדיקים ואי דלא תהיה להם כ"כ שלימות כי יעשו בשביל חיים בעולם הזה כנ"ל מה בכך סוף כל סוף המה ומעשיהם לרצון לפני ה' ומה איכפת לן אם מגיע לצדיק שלימות גדולה או קטנה סוף כל סוף נתקיים רצון ונחת לה' דהא אתה אומר שמקפיד ה' לבל יהי' לו דבר שלא לרצון יותר מקנין שלימות גמור של צדיק ולכך משני דלכך צדיקים מתים דכל זמן שהם חיים אין להם מנוחה מיצרם הרע ותמיד לוחם עמם והן בקדושיו לא יאמין ואולי ח"ו ינצחו כי הקב"ה הניח טבע בחירה ועבודה חפשית לבני אדם כנודע ולכך בהיותו בתכלית השלימות הקב"ה מסלקו כדי שיפטר בטובה כאמרו כל זמן שהן חיים אין להם מנוחה אבל במותם שם ינוחו ולכך אז הקב"ה מייחד שמו הגדול עליהם ולא בחייהם וצאו ולמדו מזה כמה יקר הזמן וכמה חביב ונעים הזמן ביחוד לעם ה' וסגולתו אשר בקל נוכל לקנות בו שלימותינו בעסקנו בתורה ובמעשים טובים לשם שמים ומבלי ללכת אחרי תוהו ולהיות נשמר מכל רע עד מתי יהיו לנו הבלי עולם למוקש בעו"ה עברו שנים רבים ואין קול ישועה לישראל ואילו ידעו אבותינו הקדמונים שיהיה כ"כ אריכות הגלות היו מאבדים עצמן לדעת לרוב צער ודאגה וקצו בחייהם כי באמת עזה כמות אהבה ודאגה וקצנו בחיים עת זכרנו כמה נשינו טובה וכמה אבדנו מיום ליום שנה לשנה: