אמנם יובן עם מ"ש בגמ' (סוכה נב) דלעתיד לבא יראה יצה"ר לצדיקים כהר גדול ויבכו איך היו יכולים לכבוש ההר הזה ואף הקב"ה יהיה מתמיה ויש להבין בכיה זו מה טיבה וכי בכו בכיה של חנם דמה דהוה הוה הא באמת כבשוהו ובפרטות התמיהה של הקב"ה יש להבין מה טיבה אבל הדבר כי לפעמים אין כח ביד האדם לכבוש היצר רק בעזר וסיוע מאת ה' אשר לא יעזוב חסידיו וא"כ יש כאן פתחון פה לבלי יתן שכר כי אם לא היה בידו לכבוש רק ממעשה ה' מה שכר יש כאן הלא על זה טבע ה' בחוק הבריאה עצמות הבחירה כדי ליתן שכר ועונש למקיימים ועוברים מצות ה' וזהו שהצדיקים יהיו בוכים כי ידמה בעיניהם כהר גדול ואמרו איך היה סיפוק בידינו לכבוש ההר הזה וע"כ ע"י עזר וסעד ה' ואם כן איפוא מה נבוא ביום מחר על שכרנו כיון שלא נעשה דבר מצדינו וה' ליישב לבבם ולנחמם מעצבונם אף הוא עמד כמתמיה וזו ראיה שלא עזר אלוה בצדו כי אילו מה' היה זאת למה יהיה הוא בעצמו מתמיה ומזה יהיה לבב הצדיקים מיושב ומנוחם כי עוצם צדקתם פעל זאת שכרם הרבה מאד וישגה אחריתם:
יערות דבש חלק א · פרק ב׳, י״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Yaarot Devash -- OYW
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק א, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.