יערות דבש חלק א · פרק ב׳, י׳

אמרו במדרש (ירושלמי מכות פ"ב ה"ו) שאלו לחכמה נפש חוטאת מה תעשה אמרה רשעים תרדף רעה לנביאים אמרו נפש חוטאת תמות לתורה אמרה תביא קרבן ויכפר להקב"ה אמר יעשה תשובה ודברים אלו תמוהים איך סתרו זה לזה אבל הענין ד' בחינות בחטאים יש כי באמת חמורים דברי סופרים מדברי תורה (ירושלמי ברבות פ"א הל"ד בשינוי לשון חמורין דברי זקנים מדברי נביאים) וכבר שאלני בווינא מושל א' על זה איך תהיה מצות חכמים אשר בעפר יסודם חמורה מדת אל חי ותשובתי אתה אדוני תכריע כי הנה אתה מושל גדול קרוב למלכות אם תגזור עלי כעת צא מעל פני ואני לא אשמע בקולך אף כי רשות בידך להכותני מכות גדולות או לאסרני במאסר מ"מ אם תקח חנית ותדקור אותי גם עליך יעבור כעס המלך בעונש גדול כי לא ניתן מרד זה שתהרגני אבל אם אלך בחיץ ואיש מלחמה העומד בשמירת ביתך שקורין שילדוואך יצעק אלי הסר מעלי דרכך ואני לא אשמע בקולו ויורה עלי בכלי משחיתו לא יקרה לו און ואדרבה יהולל בשערים לאיש חיל שומר משמרתו כראוי וסבת הדבר הוא לרוב שפלות איכותו וענינו ואם לא יהיה לו רשות לעשות משפט חרוץ לשוא שקד שומר כי יתעוללו בו הפוחזים כרצונם מה שאין כן אתה אשר עוצם מעלתך היא לך לשמירה טבעית ופאר וכבוד וכן הדבר בדברי חז"ל שהם עשו משמרת לדברי תורה והם בגדר שומר שילדוואך הנ"ל וביותר צריך שמירה בהם לבל יצחקו עליהם צעירים ולכך ענשם חמור מדברי תורה שלמעלת הנותן תורה נשמרת בלי יראת עונש חמור והבן ואם כן דע כי בתורה יש ד' מדריגות מדריגה א' מה שקבעו חז"ל בחכמתם ועוצם בינתם משמרת הקדש לשמור דרך עץ חיים ומדריגה למעלה הימנה היא מה שקבלו בעל פה במסורת ממשה שמסרו לנביאים כדתנן במס' אבות וכמו שאמרו (מו"ק ה יומא ע"א ועוד ה' פעמים בש"ס האי עד דלא אתא יחזקאל מאן אמרי) הך מילתא דכתיבא בנביאים מקמי דהוי נביאי מאן אמרו אלא הלכה משה ואסמכינהו אקרא ומדרגה הג' היא מה שמפורש בתורה ומדרגה ד' מצות התלויות בהאמנת יחוד השם מציאותו אחדותו וכהנה שהן דברים מחויבים ומושכלים עד שאפילו רבים מאומות העולם לא יסתפקו בהם והנה כפי סדר המדריגות כן הסדר העונשים כי כפי יותר קלות העון בערך יותר חמור העונש ותקנתו קשה כמש"ל בחומרת דברי סופרים והטעם הנ"ל וזהו שאמרו שאלו לחכמים היינו בעובר דברי סופרים מה תקנתם והפליגו בעונש ירדוף רעה וחויא דרבנן דלית ביה אסותא (שבת קי ע"ז כז ע"ב) ושאלו לנביאים היינו תורה שבעל פה הנמסרת לנביאים והפליגו ג"כ בעונש חייב מיתה כאמרם (ברכות ד ע"ב עירובין ק"א ע"ב) העובר על דברי חכמים והיינו כנ"ל חייב מיתה ושאלו לתורה היינו במה שכתוב בתורה וע"ז תקונו קל רק בקרבן כדכתיב אבל שאלו לה' במדריגה הנ"ל וה' חפץ חסד ושב ורפא לו כדכתיב (דברים ד ל) ושבת עד ה' אלהיך עד בכלל כי דברים הנוגעים למקום התשובה מועילה בהם כדמצינו (סנהדרין קג) שמנשה שהיה ה' נעתר לו ולא ירצה ה' באלפי אלים והבן: