יערות דבש חלק א · פרק ט״ו, י״ב

והנה כל ד' מדות הללו חשמ"ל כבר אמרו חז"ל (חולין קט ע"ב) כל מה דאסר לן רחמנא שרי לן כנגדו וכן הדבר דמותר להחניף לרבו למען ילמד עמו תורה ולהחניף לאב ואם למען יהיה להם לנחת ותענוג ושקר כבר אמרו ג"כ חז"ל (יבמות סה ע"ב) דברים דמותר לשנות בהם וכן מפני דרכי שלום לשון הרע כבר אמרו (ירושלמי פאה פ"א ה"א) מותר לדבר לשון הרע על בעלי מחלוקת וכן ליצנות כבר אמרו (מגילה כה ע"ב) כל ליצנות אסורה בר מליצנות דעכו"ם אמנם במדת גאוה לא מצינו מקום דמותר בו כי כבר אמרו (סוטה ה) לא מיניה ולא מקצתיה אבל יש גאוה דמותרת ונאה להתגאה לאדם בה והוא דרך משל מלך שולח בנו למרחוק ומתנכר לבל יכירו בו היותו לבן מלך רק כאיש כפרי וחקלאי אבל המלך דואג אולי בן המלך ג"כ ברוב ימיו בהילוכו ודיבורו כחקלאי ישכח היותו באמת בן מלך וינהג כמנהג כפריים להשתכר להתגאל בדברי שטות בכן צוה עליו המלך לזכור כל יום בפעם אחת היותו בן מלך כדי שיזכור מנהג הראוי לו ולמולדתו ומולדת בית אביו וכן הדבר נשמתינו ממקור עליון ממחצב נפלא ויקר עד למאוד רק היא מתנכרת ותרד מכבודה לעולם הזה כאיש חקלאי וכקל שבגשמיים ואם בן אדם ישכח היותו בן מלך מלכים ברוך הוא וחושב כפי אשר מתנכר באמת כן הוא יתנהג במנהג גשמי בכל דבריו וכחקלאי אבל חובה עליו לזכור בכל עת כי בן מלך גדול ונורא אנחנו ולא יאות לנו לנהוג כמנהג פחותים הראויים לכפריים וזוהיא תכלית מחלתינו שאנו שוכחים שורש נשמתינו ממקור נורא ונשגב ובזה אנו ענוים ביותר אין אנו חסים על כבודינו וכבוד נשמתינו ומתגוללים בטיט בראש כל חוצות כאחד מכפריים המשתכרים כן אנו מתגוללים בטיט והבל הגשמי ויותר טוב שנתגאה לנהוג סלסול בעצמינו ולומר אנחנו בן מלך מלכים ברוך הוא ולא נאות לנו לפי כבודינו להתנהג כמעשה שאר העכו"ם ממשפחות האדמה וראוי לנו להתנהג כפי שרשנו וכראוי להיות גדולים במעשה בתכלית ההבדלה וריחוק מן יתר בני אדם למען יכירו וידעו כי לא כצורם צורנו גאוה כזו מותרת דזוהיא גאוה הנרצית מה' שיזכור כל היום בכבודו ובמעלתו להתנהג עצמו בו כפי הנאה להתנאות לערכו ערך גבוה עליו וכבר אמרתי פעמים אם יזכור אדם מעלת ישראל היותו נשגב ממלאכי השרת איך יתכן לו לעסוק בהבלי עולם ולילך בתר תאוה הלא יבוש מעצמו ויאמר אנכי כי נשגב ממלאך ואני מגואל במעשי ומלאכי השרת הם כולם אהובים וברורים זכאים: