יערות דבש חלק א · פרק י״ד, ו׳

אמרו על הלל הזקן שכשנפטר מתלמידיו ואמרו לאן אתה הולך אמר לגמול חסד עם דין אכסניא דאית ליה בגו ביתא אמרו לו וכי כל יום אית לך אכסנאי א"ל ולאו נשמתא אכסניא בכאן ולמחר היא אזלית ויומא לית אנא יודע ולהבין וכי לא הרגישו התלמידים דנתכוין לנשמתו ואם לא הרגישו מה שאלה על צדיק כהלל דלא יהיה כל היום מכניס אורח ותשובת הלל דאמר היום בכאן ולמחר אזלא ג"כ צריך ביאור דלמה לא אמר בפשוט דאנו כאן ג"כ כאורחים גרים על הארץ ולמה ליה למימר למחר אזלא אבל ידוע (עיין תוספות חולין פ"ד ד"ה עשרה וכו' בשם המדרש) דאורח הכא לאדם יום אחד או יומיים יכבדו בעל הבית למאוד כראוי אבל אם יתמהמה אצלו ימים ושנים לא יכבדו יותר מארוחתו ארוחת תמיד כי מי יכלכל תמיד יום בואו במשתה רב אבל יום או יומיים טרם צאת האורח אז יוסיף הבעה"ב לכבדו ולעשות משתה כי האורח ילך ומי יודע יום הזדמן שיבוא שנית בגבולו וכן הענין בנשמה שהיא אורח בגוף שהוא תכלית יצר טוב הבא לאדם בי"ג שנה מתחלה האדם מכבדו כאורח הנוטה ללון אבל כאשר שורה אצלו זמן זמנים אין כאן כבוד הרב וזה אמרם של תלמידים להלל וכי כל יומא אכסניא הלא כבר נשתקע וכמעט הוא תושב א"כ למה זה תכבדו ביותר והשיב הלל בשביל כך כי נשמתו דא אכסניא שהיום בכאן ולמחר תלך ולכך אני גומל חסד לא בשביל הביאה רק בשביל יציאה כי איני יודע יום צאתה ואני צריך לגמול ולהתנהג בכבוד בה כדרך אורח אשר פעמיו כוננו לילך יום ויום וכן יש לנו לעשות לגמול חסד לנפשנו וחסד עם אחרים ואם יהיה גומל חסדים לאחרים וגומל לנפשו רעה ח"ו וכי דינא הכי אדם קרוב לעצמו וליתן טעם למה נשמה נקראת אכסניא הוא מה דכתיב (תהלים ע"ח לט) ויזכרר כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב ויש להבין מה זה רוח הולך ולא ישוב וח"ו לומר כן אבל יובן במ"ש (אבות ד' ב) עבירה גוררת עבירה ולהבין הוא כך דודאי הגוף אינו יכול לעמוד נגד יצר הרע כמאמרו (קידושין פא) חזי דאת נורא ואנא בשרא אבל בשכון נשמת אדם שהוא כח אלהים בקרב אדם אזלא אימתה נגד יצה"ר והנה נשמה עצמותה קדושה מאוד ואינה סובלת שיחטא אדם אפילו חטא קל שבקלים לכך אדם שנמשך אחר יצה"ר לחטוא חטא קל תיכף נשמתו כועסת והולכת ממנו ולא נשאר בגוף רק צל נשמה בעלמא וא"כ אח"כ יצה"ר גובר על הגוף ואין מי שיקום נגדו ולכך הוא הדבר שכתבתי לעיל דמתחלה יצה"ר כחוט ואח"כ כעבותות העגלה משום דמתחלה הנשמה נגדו אבל בדבר קטן שהנשמה הולכת אז היצר הרע הולך ומתגבר כי מי ילחם לו וזהו כוונת הפסוק ויזכור כי בשר המה ובשר אי אפשר לעמוד נגד יצר הרע דהוא נורא כנ"ל אבל קשה הלא יש לו רוח ממעל ולזה אמר כי רוח הולך בקצת עבירה ולא ישוב עוד ובאמת לכך נאמר (בראשית ב ז) ויפח באפיו נשמת חיים ונשמה רק נפיחה ועומדת ברוח כדי שתלך ותשוב ולא תהיה תקועה באדם לגמרי וזה רוח הולך ולא ישוב ולכך נקראת נשמה אכסניא כי היא כל רגע עומדת לעקור כאשר יחטא אדם ואשם באחת מן העבירות קלות תיכף תלך נשמתו מאתו וסר צילה ממנו ולמאן דהיה מבין חכמת צללים היה מרגיש מיד בראות אדם אם נשמתו בקרבו או סרה ממנו ולכך הרשעים בחייהם קרוים מתים וזה ענין תקיעות שופר כי שופר הוא ג"כ רוח בעלמא ונפיחה בעלמא ולכך תוקעים להזכיר כי בן אדם רוח הולך ולא ישוב ויש לרחם עליו ודע כי הנשמה נפוחה באפו של אדם והוא פתוח כי הנשמה בו נכנסת ויוצאת וכדכתיב (ישעיה ב' כב) אשר נשמה באפו והחוטם הוא עיקר פרצוף פנים כדאמרינן ביבמות (דף ק"כ וע"ש בתוספות ד"ה הכרת בשם הירושלמי) דהכרת פרצוף הוא החוטם והחוטם הוא דומה לשופר כי מתעקם לתוך גולגולת של הראש וצורתו כך והוא כמו השופר בעיקום ודע כי יש הבדל הנשמה באה מהשם עצמו שנופח בחוטם והוא בבחינת תקיעה פשוטה בלי הפסק ע"י השופר שהוא החוטם כדכתיב ויפח באפיו ולהיות בן אדם רק נפוח באפו ורוח הולך כנ"ל ולכך ה' ארך אפים כי בשביל כך מאריך אפו אמנם הרוח בא ע"י מלאכי השרת המה שלשה מדריגות כמבואר ביוצר שרפים ואופנים וחיות הקודש והנשפע מה' בא לחיות ומשם בהפסק לאופנים ומשם בהפסק לשרפים ומשם בחוטם אדם ואינה באה בקו ישר מה' לאדם והוא שברים ג' שברים אמנם הנפש באה ע"י עולם הגלגלים וט' גלגלים הם כנודע כי עשירי אינה משמש כלל והוא תרועה ומבואר בשו"ע (סימן תק"צ ס"ג) שצריך להיות תשעה כחות הנקרא ט' טרומיטין וזהו תקיעה שברים תרועה כנגד ג' מיני נשמות שיש באדם ולכן יש לאדם להתעורר בתשובה למאוד בשמוע קול ג' תקיעות ובאמת כבר דרשנו פעמים רבות כי השטן נוח לו לבסוף שיעשה האדם רצון קונו וכן בחרוז שחברתי המתחיל אתה יצר הרע מה תבקש ממני קבעתי באות כ' כי רצונך להגדיל חני לפני יוצרי אשר קנני מי ביקש זאת מידך ראות פני: