יערות דבש חלק א · פרק י״ד, ג׳

אמרו ביומא (דף עא ע"ב) כהן גדול הלך מקדש הקדשים לביתו והלכו כל העם אחריו ופגעו בשמעיה ואבטליון והניחו לכהן גדול והלכו אחריהם ואתו שמעיה ואבטליון למיפטר מיניה ואמר הכה"ג ייתו בני עממיא לשלם והשיבו לו ייתו בני עממיא דעבדו עובדא דאהרן ואל ייתו בני אהרן דעבדו עובדא דעממיא פירש"י עובדא דאהרן רודף שלום ויש להבין מה רודף שלום יש כאן ומי המחרחר ריב ומה שלום רדפו שמעיה ואבטליון ואם כי יפטרו מכהן גדול כך היה הנימוס בירושלים שכל אחד הלך אצל כה"ג לנשק ידיו ששמש לה' בבית קדש הקדשים כמבואר בספרים רבים עד שהעידו שלא היה אפשר לכהן גדול לילך לתוך ביתו עד חצות הלילה כי אין מישראל שלא היה נושק לכה"ג את ידיו וגם מה ביקש כה"ג בזה שקראם בני עממין הלא אין לשמעיה ואבטליון פשע במה שהם הלכו אחריהם וכי קראו להם אבל יובן במה שדרשו במדרש (ילק"ש פרשת בא רמז רי"ג) ובא הגר והלוי גר שנתגייר הרי הוא ככהן ולוי ולהבין הטעם כבר נודע (שבת קלט ע"ב) מה טעם זכה אהרן לכהונה בשביל וראך ושמח בלבו זכה לחושן המשפט שבו והיינו כי מבואר במדרש (שמו"ר פ"ג בא) כי אהרן היה גדול ממשה והיה במצרים לישראל לנביא ומשה לא היה במצרים כלל בחזקת מתנבא כי נתגדל בבית פרעה ומשם ברח לכוש ומדין וא"כ אמר משה מה יאמר אחי בבואי אל מצרים להשתרר עליו ולהנבא להם והלא מקנא בי וגדולה קנאה ואמר לו ה' יתברך לא כן הוא והבטיחו שאהרן ישמח בו בתכלית השמחה בלב ובשביל כך זכה לכהונה והנה כל ענין הגרים הוא שמתדבקים בנו בהיותינו בשפלות בזה העולם ובימי דוד ושלמה לא קבלו הגרים והם מניחים גיאות ושרי האומות שהם בגדר המעלות ולהם בזה העולם משפט הבכורה ורוממות הנסיכות ואין לך ממש זמן שהיה לישראל בזה העולם חוץ בימי שלמה ולא התמיד הענין ובכל זה שש ושמח לרצון קונו ולהשפיל עצמו ולהתדבק בישראל הרי זה ממדות של אהרן ולכך אמרו גר שנתגייר הרי הוא ככהן ולוי כי בשביל כך זכה אהרן לכהונה ולכך אמרו (יבמות מה ע"ב) כל משימות שאתה משים לא יהיה רק מקרב אחיך ואין ממנין גר לשום מינוי בישראל והטעם כי אילו היה מגיע לשום מינוי אפשר שגירותו לא לשם שמים רק להשתרר והרבה משום שררה מחליפין דתם ולכך אמרו מבלי לתת לו מינוי כלל ואם בכל זאת יתגייר הרי בחון שכונתו לשם שמים ועוזב כל השררה ומסתמא לשם שמים עשה וזהו לאות כי רוח טהרה והכנעה ויראתו ביראת ה' נוססה בלבו ויהיו ברוכים לה' וזהו מאמר המדרש בפנחס (במ"ר פכ"א ג) שהיו שבטים מבזים אותו ראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אביו עגלים לעבודה זרה וכו' לפיכך הכתוב מיחסו פנחס בן וכו' בן אהרן הכהן והיינו כמ"ש שהם חושבים לגנאי היותו בן גרים ואדרבה הגר תופס מעשה אהרן כמו יתרו שהיה ראש מדין ובישראל היה רק שפל ולא נתקרב לשום מינוי וא"כ ראוי לכהן כמו אהרן ולכך הכתוב מיחסו שהיה כהן וזהו ענין כהן גדול הנ"ל כי המהרש"א כתב דלכך היו הולכים אחר שמעיה ואבטליון כי היו יותר תלמידי חכמים וממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ והנה כה"ג זה לא ביקש לתת להם מעלה שבשביל זה הוא הואיל שתלמידי חכמים גדולים המה ובשביל זה הלכו אחריהם רק אמר ייתו בני עממיא לשלם היותכם בני גרים וא"כ הרי אתם ככהנים גדולים והשיבו הם דלכך בני עממיא ככהנים גדולים דעבדו עובדא דאהרן שאינם מתקנאים ואינם מקפידים על השררה אבל אתם מבני אהרן ומתקנאים מבלי לתת לנו מעלה היותנו תלמידי חכמים וזה אינו עובדא דאהרן והוא עובדא דעכו"ם אשר כל עניינם ומחשבתם הכל גאוה וקנאה כנודע: