יערות דבש חלק א · פרק י״ב, ב׳

המלך דוד פתח (תהילים י״ב:ב׳) למנצח על השמינית כו' הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם יש להבין מה ענין גמירת חסיד לפסו אמונים והוא ממה דאמרו במדרש (ב"ר ח ה) כי חסד אמר יברא האדם כי האדם בעל חסד ואמת אמר אל יברא כי הוא בעל שיקרא מה עשה הקב"ה השליך אמת ארצה כו' ויש בזה ב' פירושים או שלא השגיח על אמת כיון שיש בבני אדם מדת חסד או דפירוש שלקח התורה שהיא אמת המוחלטת ונתנה לבני אדם ובזה יהיו מיושרים ומודרכים על האמת ועיקר החסד היינו שמתחסד עם קונו והוא נקרא חסיד באמת (זוה"ק ח"ב קי"ד ע"ב) ולכך אמר הושיעה ה' כי גמר חסיד וכו' וא"כ אין כאן סיבה לבריאת וקיום אדם אמנם יש מדת אמת דכמו דברא עולם בשביל מדת חסד ברא ג"כ בשביל מדת אמת ולזה אמר כי פסו אמונים מבני אדם וא"כ צריך עזר וישע כי נתמוטטו בעו"ה עמודי העולם ושחו עד לעפר ויש בזה תוספת הענין כי כבר נודע מ"ש במדרש (ויק"ר כו א) וה' אלהים אמת למה אמת שהוא חי וקיים והוא כי אמת חי וקיים היותו במספר קטן תשעה ותשעה חי וקיים כי אם תכפילו בכל אופן שתרצה ישאר לעולם תשעה ולכך חותמו אמת שהוא חי וקיים וזהו (תהלים קיט קס) ראש דברך אמת כי התורה נקראת ג"כ אמת ולכך התורה נצחית וזהו ולעולם כל משפט צדקך וכן להוגים בתורה והולכים בה קונים לעצמם ולדורם מדת נצחיי עד שהיתה הבטחה כי לא תשכח מפי זרעו עד עולם ולכך כשאנו תופסים מדת אמת אז אין דור יתום ועד שלא שקעה שמשו של זה זרחה שמשו של אחר וכן לעולם היותו חי וקיים אבל כשאנו מניחים לדת אמת אז ירתק חבל הכסף בעו"ה ובא השמש והעולם נשאר חושך מבלי זורח וזהו מאמרו כי גמר חסיד ואין בא אחר למלאות מקומו ואמר הטעם כי פסו אמונים וא"כ בהעדר האמת פסק התחסדות וגמר חסיד והנה עסקינו היום לא להרבות בדרוש כי סגר עלי המדבר בשפה ברורה לרוב כובד אנחתי ולבי דוי עלי אוי לי שהגעתי לדבר זה להספיד שני שרי צבאות ישראל אחד הגאון החסיד שבכהונה מו"ה ברוך זצ"ל רב דק"ק פירדא אשר כל ימיו עסק בתעניות וסיגופים נודעים זקן יושב בישיבה ואחרון הכביד אשר נמס כל לב וחובה על כל ישראל לקרוע בקריעה שאינה מתאחה כי נפלה עטרת ראשינו החסיד הקדוש והטהור העניו מתלמידיו של הלל הצדיק הגאון שר התורה וחכמה והיראה מו' אברהם פ"ב בן הקדוש שזה שנה שנהרג על קדוש השם הגדול בלייפ"ן מוה' זלמן הי"ד אוי לנו כי חטאנו והורמה המצנפת והוסרה העטרה מעלינו לעורר אבל יחיד וצריכים אנו לומר דברים המעוררים תשובה ויראת ה' כי זה עיקר הספד וכבר צווחו קדמאי על המספידים ודורשים דרשות בפלפול תורה ודברים שאינם בגדר הספד וכבר אמרו חז"ל (ברכות ג) אין אומרים בפני מת אלא דברים של הספד והספד הוא כאומר לפני המת דהמת תמן קאי וזהו מאמרם (שבת קנג) אחים בהספדאי לבל יאמר דברים שאינם נוגעים להספד כי התם קאימנא לנגדיכם וענין ההספד הוא חזרה בתשובה כי צער הצדיקים במיתתם הוא כאב הנפרד מבן שאף שהולך למדינה טובה ושמינה מ"מ יש לו צער היותו מניח לבן לבדו מי ינוד לו ומי יקום בעדו לנהלו לאין כושל ובשמעו כי הבן מתנהג בדרך טובה ישמח לו וישכח עצבו על אשר הרחיק ממנו נדוד וכן הוא במיתת צדיקים כי במותם אין להם עצבות כלל היותם מגיעים לעולם שכולו בהיר בשחקים ותענוג אמיתי עדן המופלג עין לא ראתה רק צערם לרוב געגועם על הדור מי יגן בעדם לקום בפרץ ומי ינהלם גלל כן לא ביקש משה למות במדבר אף כי ידע שיהיה בצרור החיים כל מגמותיו היו בשביל תקנת ישראל כמ"ש זקיני הגאון במגלה עמוקות ע"ש לכך כשאנו מספידים עליו וחוזרים בתשובה להנחם מהרעה ולקבל על עצמנו לעשות טוב ולרדוף אחר מעשים טובים ומצות אזי ינוח לו להצדיק ויתעדן במנוחתו השקט וזהו הענין ולכך חובה עלינו להתעורר בתשובה ובעו"ה עולם חרב ראינו נפלו מאורות וכוכבי שמים אספו נוגהם כי מי יערוך בשבחם ויפליג בתפארתם: