יערות דבש חלק א · פרק א׳, ל׳

בברכת ישים שלום יש להתפלל על השלום כי אין כלי מחזיק ברכה אלא השלום (סוף עוקצין) כי הוא קשר הנחמד והוא אחדות גמור של ישראל וכאשר יתפלל על השלום יתפלל שלא תהיה מחלוקת בישראל ולא יהיו קנאה ושנאה ותחרות כי כולם יהיו אהובים אחוזים ואחודים בתכלית היחוד ואהבה ואחוה וריעות ויהיו כל ישראל נפש אחת ויכוין לקיים ואהבת לרעך כמוך שהוא כלל כל התורה וזה יהיה בתכלית התפלה שהוא כלל כל התפלה ויתפלל שלא תהיה בו מדת כעס כי אם עניו לכל והוא במדרגת שלום כי במקום שהכעס מצוי אין שלום ואמרו בגמרא דיומא (דף כג) בכהן שנטל סכין ותחבו לחבירו בלבו בשביל שקדמהו לרוץ ולעלות בכבש ועמד רבי צדוק ואמר הרי הוא אומר כי ימצא חלל באדמה וכו' וערפו העגלה אנן על מי להביא על העיר או על העזרות ופריך בגמ' בירושלים מי מביאין עגלה ערופה ומשני הגמרא לעורר לב העם להרבות בבכיה ויש להבין מה לעורר בבכי יש כאן אמנם מה שנראה כי יש ליתן טעם למה באמת אין ירושלים מביאה עגלה ערופה וגם אמרו (סוטה מד ע"ב) נמצא סמוך לספר חוץ לארץ אין מביאין עגלה ערופה בארץ ישראל אבל הענין הוא מ"ש בנדרים (כב) בהאי דקם ושחטיה לחבריה מתוך כעס תמה ר"י ונתן לך לב רגז בבבל כתיב א"ל האי שעתא לא קעברו ירדן ע"ש הרי דלב לרגוז ולכעוס הוא מיוחד לחוץ לארץ ולא לא"י והטעם כי במקום קדושה אין כעס שורה רק במקום שריית טומאה ובמקום קדוש אין רוגז וכעס וכמו למעלה במחנה קדושים נאמר כולם אהובים כולם ברורים אין ביניהם שנאה ותחרות וכן למטה במקום קדוש אין כעס ולכך לב רגז בבבל כתיב כי שם אין קדושה כל כך וכן השיבו האי שעתא לא קעברו הירדן ופי' הר"ן ז"ל כי הרבה קדושות שלא נתקדשו בו ולמיעוט קדושה מתרבה הכעס שהוא מרכבת סטרא אחרא ר"ל וא"כ יפה אמרו נמצא הרוג סמוך לספר חוץ לארץ אין מביאין עגלה ערופה בארץ ישראל כי בחזקת שרוצח היה מחו"ל כי אילו היה מא"י לא היה לו לב רגז אבל כשהוא מחוץ לארץ יש לו לב רגז כאותו מעשה שקם חד ושחטיה לחבירו ואם כן ודאי רוצח מחוץ לארץ כי הוא עלול לכעס ורציחה ולכך אין מביאין בארץ ישראל עגלה ערופה וכן תמיד כל המקודש מחבירו אהבה יותר מחבירו ואין ביניהם כעס כלל וירושלים מקודשת מערי ישראל אף הכעס בפחות באנשי ירושלים והיתה האהבה עזה ביושבי ירושלים ולכך אמרו (סנהדרין ז) לא אמר אדם לחבירו צר לי המקום בירושלים כי כדהוי רחימתן עזיזא וכו' וא"כ נמצא הרוג סמוך לירושלים הרי זה בחזקת שאחד מאנשי חוץ לירושלים הרגו כי בירושלים נתמעטה מאוד מדת הכעס והיה לרוב קדושה רוב אהבה וחיבה ולאין ספק שאינו מאנשי ירושלים ולכך אין מביאין עגלה ערופה וא"כ אילו נמצא הרוג ואין יודעים אי היה רוצח מירושלים או מעזרה גם זה ברור שהוא מירושלים כי בעזרה הקדושה יותר ויותר תקועה האהבה בלב כל איש כי לפי רוב הקדושה כן רוב מיעוט הכעס אך זה כל זה שהקדושה היתה ולא גבר בעו"ה החטא אבל כאשר גבר בעו"ה החטא ונסתלקה השכינה וגבר סטרא דמסאבא ובעו"ה ביותר סביב הקדושה יתהלכו רשעים וגברו כחות החיצונים והיה במקום קדושה ואהבה כעס וכמו שאמרו (ב"ב קט ע"ב קידושין ע ע"ב) כהנים קפדנים הם וכהן הוא מסטרא חסד ורחמים גמורים ואין בו כעס כלל כאהרן רודף שלום אבל בעו"ה נהפך הכל מקצה אל קצה וכן עזרה היה מקום רציחה שכיח כדברי יוסף בן גוריון בספרו ע"ש וע"ז מקונן ישעיהו (ישעי' א כא) צדק ילין בה דהיינו צדקה וחסד ועתה מרצחים כי נהפך בעו"ה מעונג לנגע ואם כן עכשיו בעו"ה הספק במקומו אם ימצא חלל בין ירושלים לעזרה איך להביא עגלה ערופה כי הך כללא כי אין בעזרה כעס ליתא בעו"ה וזוהיא כונת רבי צדוק שראה בחכמתו חורבן הבית וסילוק שכינת עוזו כאשר התענה בשביל כך מ' שנה כנודע (בגיטין נו) כאשר ראה הכעס בעזרה שתחב סכין לחבירו בלבו הרגיש בסילוק השכינה ומקום קדושה נהפך בעו"ה ומקום צדק היה למעון מרצחים ובקש לעורר עם בבכי ואמר הרי הוא אומר כי ימצא חלל וכו' אנן על מי להביא על העיר או על העזרות כי מקדם היה בחזקת שרוצח הוא מירושלים כי בעזרה אין כעס כלל לרוב קדושתה כנ"ל אבל עכשיו נראה כי נסתלקה השכינה בעו"ה ובטלה הקדושה ויש כאן מרצחים וכעסנים וא"כ הספק במקומו כנ"ל ועל זה ידוו ויבכו כל ישראל אשר בית מקדשינו היה למהפכת זרים והיה מאמר זה החסיד והפרוש למוסר והתעוררות גדולה ליתן אל לבו כי ה' אין בציון ואין מלכה בה ולכן רבו המרצחים ומדת הכעס ועל זה געו כל העם בבכיה ויבכו לה' כי ראו כי בעו"ה אות חורבן ושממה כאשר היה באמת אח"כ ולכן תפלתינו להסיר כעס כי אם אהבה אחוה ושלום ובזה אות על רוב קדושת השם בנו כי לפי גודל קדושת המקום יותר ימעט הכעס ויתרבה השלום ואהבה ולכך אמרו (סנהדרין כד) על ת"ח בארץ ישראל נועם ועל ת"ח בבבל מחבלים ולכך תפלתינו שישים משכנו בתוכינו וישפות לנו שלום ולכך אומרים ולמקללי נפשי תדום שהוא למעט מדת כעס וחרון כי אם אהבה וזהו לאות על קדושה ולכך בערב יום כיפור שהוא הכנה ליום הקדוש והנורא צריך מחילה זה לזה וביטול הכעס ורבוי אהבה נעשה לאות כי הוא יום קדוש לאדונינו וזהו תכלית כונת התפלה שמוטל בחובת גברא על כל איש ישראל וביחוד בימים אלו שיש לאיש לפשפש במעשיו ולזכור כי הוא עת תשובה ואין הדבר תלוי אלא בו ואם ירצה איש יוכל להגיע לכל תכלית המדרגה ואל יתייאש איש מן התשובה לומר רב חטאי ואיך אפשר לשוב כי זה מעשה יצה"ר כאשר רואה כי אדם רוצה לשוב בתשובה מכביד לבו לומר איך אפשר לשוב וא"כ טוב לך שיהיה לך עוה"ז כי עוה"ב בלאו הכי נאבד וזהו תכלית מעשהו אבל איש חכם לא ישמע לקול דבריו כלל כי אין הדבר תלוי אלא בו ואין לך דבר שעומד בפני התשובה: