שבט מוסר · פרק נ״ב, י״ט

דרך שני אמשול משל לבא לענין משל לשני מלכים האחד מלך גדול רם ונשא מלכותו בכל משלה מקור השלמיות והשני מלך שפל בתכלית השפלות מחוסר מכל שלימות רק אין עליו כי אם שם מלך כי אינו משורש המלוכה כ"א שמרד ומלך מעצמו ויתלקטו עמו אנשים רקים ופוחזים וכל מר נפש והולך נע ונד מהר להר ומגבעה לגבעה לפצות לעוברים ושבים בדברי חלקלקות ונודר להם מתנות נשיאים ורוח וגשם אין מתהלל במתת שקר שיניחו למלך הגדול והנורא שמלכותו בכל משלה ויבואו אצלו ומי שיאן בו דעת מתפת' ממנו ומתקרב עצלו מסמיות עינים שיש לו מלהסתכל שאין למלך זה מלכות בפני עצמו כי מה שמולך הוא בתוך ממשלת המלך הגדול ומפתו אוכל ומימיו שותה אלא דמורד ואומר כי המלכות שלו והמלך האדיר והגדול מרוב יכולתו וממשלתו משחק ממנו ולכל איש הפורש ממנו ומתחבר עם המלך השפל מעשירו עושר גדול ברוב שלוה והשקט להראות גדולת מלכותו עם זה כאילו אומר אין מלכותו תלוי ברוב עם כי הממלכה שלו הוא והרוצה לפרוש יפרוש כי אין שום חסרון מגיע לו מפרישותו ואדרבה לאנשים אשר עמו תחת ממשלתו אינו מעשירם כדי שלא יראה שהם מחזיקים מלכותו ואם ירצו לעובדו מצד הטוב במה שהוא טוב מוטב ואם לא הרשות נתונה שאם רוצה לפרוש ממנו יפרוש ולכן כל אנשיו מהם עשירים מהם עניים לרמוז שאיני מסביר להם פנים כדי שיעבדוהו יתגדל מלכותו דאין מלכותו תלוי בהם דמטעם זה לכל הפורש ממנו ומתחבר עם המלך השפל מצליחו ומעשירו לומר הרי החזקתי בידיך שתבא בחברת מלכך לבא להלחם עמי אם תוכל ואז תראה משפלות ובזוי מלכך אשר בחרת ואיך מלכותו הבל ואין בו מועיל. והנה הנמשל מובן מעצמו ומיהו אפרשנו קצת שהנה המלך הגדול הוא הקב"ה שהמלכות שלו הוא ומלכותו בכל משלה ולהראות על זה כל המתחבר עמו שהוא הצדיק ורע לו כדי שלא יראה שתלוי מלכותו בחברת רבוי אנשים עמו ומחזיק בידם כדי שלא יפרשו ממנו כי המלכות שלו היא ואין צורך לו מאנשים וכמו שפירשו חז"ל על פסוק ה' למבול ישב וישב ה' מלך לעולם שבשעה שהביא מבול לעול' וימח את כל היקום ולא נשאר בריה אז וישב ה' מלך לעולם לומר שאין מלכותו תלוי ברוב עם כמלך ב"ו שתלוי מלכותו באנשים שאם אדם אין על מי ימלוך. והמלך השפל הוא סמאל הרשע דמרד ברבו ועליו נאמר לא תשתחוה אל אחר דא סמאל כי איתא בזוהר המפתה לאדם למרוד במלך האמת ויתחבר עמו והוא רשע וטוב לו דכיון שפירש מהקב"ה ומתחבר עם סמאל מעשירו הקב"ה עושר גדול כאילו אומר הנה החזקתי בידך שתבא עם מלכך אשר בחרת בו להלחם עמי ותראה רפיון כח ושפלות ממשלת המלך אשר בחרת לחסות בצלו וזו היא הסיב' צדיק ורע לו רשע וטוב לו כי הצדיק אינו מעשיר אותו הקב"ה ואין נותן לו מנוחה שלא יראה שמחזיק ביד כל המתחבר עמו כאילו מלכותו תלוי בהיות עמו רוב עם וכל הבוחר להיות עמו בעבור שהוא מלך אמת ואין מלך כמוה יהיה וכל הפורש יפרוש שאין מעלתו תלויה באחרים כמלך ב"ו כו' כדפרישי' ולכן רוב המתחברים עמו עניים ורע להם שאם יתעשר לכל המתחברים עמו שהם הצדיקים נראה שמבקש אנשי' לעזרת מלכותו ושוחדם בממון כדי שלא יפרושו ממנו ושיתקבצו עמו רבים לכן אינו מעשיר לכל הצדיקים ומה שמעשיר לזה יותר מאחר לפי שרואה דבקותו עמו אין סוף ומתו כך אף שיבואו עליו כל יסורין שבעולם אינו פורש ממנו לכך מעשירו אך לצדיק שרואה בו צד מה שמץ טינא בלבו אינו מעשירו כדי שלא יאמר דשוחדו בממון כדי שלא יפורש ממנו כדי שיתגדל מלכותות וזהו שרמזו רז"ל בדבריהם הנעימים צדיק וטוב לו צדיק גמור צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור והוא כדפרישית ורשע וטוב לו הוא רשע שאינו גמור והלך ודבק בסמאל הרשע ומעשירו הקב"ה לומר לו ראה שאיני מצטער מפרישותך כי אין מלכותי תלוי בעם הנני מחזיק בידך שתבא עם מלכך כנגדי ובהיות רשע שאינו גמור נותן לבו בטעם העושר שנולד לו כשנתחבר בסמאל ומבין טעמו של דבר ונותן לב לשוב אל ה' וזהו שאמרו רשע וטוב לו רשע שאינו גמור רשע ורע לו רשע גמור ולזה כשפורש מקב"ה אינו מעשירו כי יודע הקב"ה דרוב רשעתו סותם שכלו ואם יעשירנו טח לבו להבין כי העשירו הקב"ה כדי לרמוז שאינו מצטער על שפירש ממנו ודבק באחר לפי שאין מלכותו תלוי בעם וכיון שאינו מבין מה צורך להעשירו וזהו רשע ורע לו רשע גמור דוק והבן במה שכתבתי דענין נאה ונחמד הוא לכל מי שאוכל יטעם לו הקב"ה יגלה כבוד מלכותו במהרה בימינו אמן כדי להבין סודי תורתו ויתקי' תורה חדשה מאתי תצא אנס"ו.