שבט מוסר · פרק מ״ב, א׳

יודע המחשבות ובוחן הלבבות יפרע מן האיש המוצי' זמנו להבל וריק כי בעת שהוא פנוי מעסקו במקום שילך לעסוק בתורה במה שיודע או להלוך לבית המדרש לשמוע דברי חכמים וחידותם כדי ללמד דעת וירא ה' מוציא זמנו לבטלה בשחוק האיסקא"ק והבא למחות בידו משיב לו שכוונתו הוא לחדד השכל והאמת הוא שמאס בתורת ה' ובדרכיה ולא חפץ לבו ומשום זה בוחר בשחוק מעסק התורה בעבור שלא יחזיקוהו רשע שמגיע לו נזק משיב שכוונתו לחדד שכלו ואינו יודע שבתשובה זו מעיד על עצמו שהתורה היקרה בזויה בעיניו ח"ו כהיות בדעתו שהשחוק מחדד שכלו יותר מהתורה שכתוב בה תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' מחכימת פתי וגו' ואם כוונתו כפי האמת לחדד דעתו היה לו לעסוק בתורה כי אין חכמה בחכמת התורה ואין חידוד גדול ממנה כי מפי עליון מקור החכמה נאמרו דבריה ויושר אמריה אם כן מוכרח שכופר בתורה בלבו ובמי שנתנה שהו הקב"ה מלא כל הארץ כבודו שאם מודה על זה איך שוחק לפניו היאמן שהיודע שעומד בפני המלך עושה בפניו דברים של היתול כדי לחייב ראשו למלך. ועוד דהשקר מבואר במה שמשיב שמשחק כדי לחדד שכלו שאין אנו רואים שאחר שחידד שכלו הולך ועוסק בתורה להבין בה בחידוד האיסקא"ק כ"א בכל עת או יום שהוא פנוי מעסקיו עוסק בשחו' אוי לו ואוי לנפשו שדומה בדעתו שמרמה לקונו הזאת ישיב כשמביאים אותו לדין לפני בוראו שחקתי באיסקא"ק כדי לחדד עמו שכלי להבין תורתך ולא ידחפו אותו מרום רקיע עד תהומא דארעא כזורק אבן מרגמה. וכתב בספר כבוד חכמים מרבינו יונה ז"ל שכתב בשער היראה דברים דומים לזה על המוציא זמנו בדברי בטלה שהוא ככופר בעיקר שאינו מאמין שמלא כל הארץ כבודו כי המאמין שעומד לפני קב"ה לא יעש' לפניו דבר נגד רצונו וקשה בעיני דבר זה יותר מכל העבירות כי שאר עבירות אם יחטא פתאום ויצרו הטענו שלא שם יראת השם כנגדו אין עונשו גדול כ"כ אבל זה שבזדון נפשו יושב שעה אחד או שנים ולפעמים כל היום לא יזכור השם בלבו לפני מי עומד ומשחק עומד ומכעיס ולא אבוש מגדולתו ולא אפחד מדינו והו' עובר על מ"ש השמר לך פן תשכח את ה' אלקיך וא"ת שזוכר את השם ואעפ"כ עומד ומשח' הרי זה במזיד מבזה את השם ואת תורתו שאו' בלבו אין הקב"ה מעניש למי שאינו עוזה רצונו והוא כופר בדברי חכמים והוא צדוקי והוא דומה לאותם שהיו עובדים ע"ז נסתר ואמרו עזב אלקים את הארץ ואין רואה אותם ואלו עובדים ע"ז בגלוי ואין מוחה אותם ע"כ. ויש רעה חולה גדולה מזו שבשבתות וי"ט שלא נתנו לישראל כי אם לעסוק בתורה ולקדש נפשם ויהי לעת ערב והנה בהלה מקצת אנשים אח' שמתפללים מנחה חטופה יושבי' בפתח חצריהם א' מזה ואחד מזה אחר אחד בתוך ומתחילים להכאיב הנשמ' יתירה קודם לכתב בדברי שחוק וחלקלקות ובדברי ביטול בכל מה שאפשר ולא זו בלבד אלא שכל העובר ביניהם צדיק הולך בתומו מרבים לדבר עליו ומטילים מום בקדשים כי ברוב דברים לא יחדל פשע ועוברים על לשון הרע ואם אשה היא העוברת לא יחסר ההסתכלות בה ועוברים על מה שאמרו ז"ל דאסור להסתכל באשה וקרוב הדבר שבאים לידי הרהור ורואים קרי בלילה. ואם אשה רעה היא העוברת אפשר תתן נפשה לחשוק באחד מהם ותבא למאוס בבעלה והקולר תלוי על צוארם וכמה רעות נולדות מישיבות אלו מלבד הבטל' עד שמביאים הנשמה יתירה ובורחת מהם ונשבעת שלא לשוב להם עוד בשבת אחר אם כה יעשו כי במקום אשר היה ראוי ללוותה בעסק התורה אז בדברי יהידות ומוסר לפנש ובשמחה של מצוה בסעודה שלישית במאכלים ערבים ומשקים מתוקים לשם קב"ה ושכינתי' לקיי' וקראת לשבת עונג כדי שתלך במ"ש שמחה לספר ולהעיד עליהם למעלה מענין שמירת השבת מלווין אותה במאכלים המרים מדברי בטלה והיתול ושתוק אוי למי שעושה כן ואוי למי שיכול למחות ואינו מוחה ומעיד אני על שמים וארץ שכל פתח שהורגלו בה הישיבה כל שבת אחר המנחה חורבה ושממה נפל בה ובאו בעליהם לידי עניות ולא השאירו לעולליה' כלום ואני ברבים דרשתי על ענין זה ועשה רושם לשעה וצריך כל חכם שדבריו נשמעי' לשקוד על הדבר הרע הזה לבטלו ושכרו כפול ומכופל מן השמים כי לכל העם בשגגה בראותם שאין מוחה בידם וכדי למנוע החולי הזה שימנעו ישיבה זו צריך להודיע להם הרעה המגיע להם מישיב' זו שגורמי' מיתה לעצמם שאפשר עוברת אשה ביניהם בתחלת נדותה והרג נופל בהם ואם בסוף נדותה מחלוקת גדול נופל ביניהם כארז"ל ומלבד העונש המעותד להם לעולם הבא בעוברם דברי חכמים שאמרו שלא יעבור איש בין שתי נשים ולא יניחו אשה שתעבו' בין שני אנשים. גם ראיתי להודיע בעונש של אותו בעלי בתים שבורחים מלהשכיר בית לת"ל באומרם אין יכולת בידו לשלם שכירות הבית שבהיות ת"ח איני יכול להוציא בדינא ודיינא ומה מידו אקח בביתו אין לחם ואין שמלה ואם אדבר עמו קשות עוד מעט וסקלוני והמינות של בעל הבית זה מפורסם מכמה פנים חדא שכ"כ התור' בזויה בעיניו שחושב בדעתו בעבור שזה ת"ח אין הקב"ה משגיח עליו כמוהו שאם היה מודה שאדרב' השגחתו ית' עליו תמיד כדכתיב הנה עין ה' אל יראיו וכתי' עיני ה' אל צדיקי' וכתיב כי לא יעזוב את חסידיו וכתיב טרף נתן ליראיו. וכאלה רבות. ממה מתיירא שלא ישיג ידו לשלם שכירותו כאשר נתן לו השגת יד בעושר ובבתים.