שבט מוסר · פרק ל״ט, ב׳

נקרא בונה עולם ע"ש שארז"ל וכל בניך למודי ה' א"ת בניך אלא בוניך לפי שהוא גורם בקיום עולם וקיומו בעוסקו בתור' שנא' אם לא בריתי כו' ודור המבול שהיו רשעים גרמו בהריסת בנין העולם נמצא שהצדיק מעמיד בנינו ולזה נקרא בונה עולם כי הוא בונה הולך ובונה בכל זמן שהוא חי על פני האדמה בונהו בכל יום בפעולותיו וקיום המצות חמורות וקלות האדמה בונהו בכל ים בפעולותיו וקיום המצות חמורות וקלות וכמ"ש בספר יש נוחלין דף כ"ב ע"א האדם בכל פרטי פעולותיו ובדבורו ובמחשבותיו הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ע"כ מי שנגע יראת אלהים בלבו יהיו הדברים האלו חקוקים בלבו בפחד ובמורא ויזהר וישמור מאד לנפשו שלא להקל ראשו על שום ענין הן צווי הן אזהרה אף על מה שהזהירו ממנו וצוו עליו חז"ל אפילו קטנה שבקטנו' ואל ישים לבו לקלות המעשה ומהירות הדבור והפעולה ההפוכ' כמו רגע ונעשת בשעה קלה כי אם קטן הוא בעיניו הנה הוא ירום ונשא וגבוה מאד בדמותו ובו תלוים עולמות אין מספר ובשעה אחת קטנה קונה ובונה עולמות או מחריבם ח"ו וכבר הזהורונו על זה רז"ל אשר היו נהירין להו שבילי דשמיא כשבילי דמתא אמרו הוי זהיר במצוה קלה כבחמור עכ"ל ע"ש באורך כללו של דבר שהצדיק בונה עולמות וע"ז נק' בונה עולם נקרא גדולה ע"ש שנותן גדולה לאחרים כדרז"ל קרב לגבי דהינא ואידהן (מי שמקרב עצמו למשוח בשמן יהא ג"כ נמשחי כלומר מי שמקרב עצמו לצדיק ילמוד מעשים טובי' ממנו) נקרא דיין לפי שהקב"ה הוא דיין אמת וכשהדיין עושה הדין כאן למטה אין קב"ה דן מעלה כארז"ל במד' פ' שופטים אמר ר' אלעזר במקום שיש דין אין דין ובמקום שאין דין יש דין ומהו כן כשנעש' הדין למטה אין הדין נעש' למעלה וכשאין הדין נעשה למטה הדין נעש' למעלה ועוד ארז"ל כד איכא דיינא בארעא אין מוסרין דין לעמים וכו' והטעם משום דכשנעשה הדין למטה אין משגיחין עליו מלמעלה לשומעו שכבר הניח דיין בארעא לדונו ונמצא שעל מגן מוסרו למעלה באופן שהקב"ה שם לצדיק דיינא בארעא במקומו לדון כביכול וע"ז נקרא הצדיק דיין נקרא דעת צלול על שהצדיק מבין בסתרי התורה רזין עליונים אשר אל דעות רמז בה והוא בדעתו הצלול מורה מקום אשר בו הסוד הנעלם ומגלה אותו גם בדעת מבין ויודע מה שיש ממעל לרקיע מענין ההיכלות והטובות הגנוזות לצדיקים ומענין המלאכי' שרפים ואופנים על מה עומדים ומה עושים ושיעור קומתם ומספר כנפיהם וגדולה מזו יודעים בשיעור קומה שעל זה שואל קב"ה לאדם ידעת בשיעור קומ' עיין במדרש משלי הענין באורך באופן שהצדי' בדעתו הצלול משיג בנעלמות כמדובר ועל זה נקרא דעת צלול נקרא הוד והדר ע"ש שהוא הודו והדרו של עול' וכדרז"ל ויצא יעקב בזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה יצא משם פנה זיוה וכו' וכל משפחה ומשפח' שיש בה צדיק מתעטרת כי זיו הדרו נטוי עליה עד סוף כל הדורול וחוט של חסד משוך על הצדיק ונושא חן בעיני כל רואיו מסבת הזיו וההוד וההדר שמרחפת על פניו אע"פ שיהיה בעל מום החוט של חן וחסד שעליו מכסהו ומהדרו האדם היותר יפה שבעולם כי לאכי השם מלווין לו וע"ז נקרא הוד והדר נק' זקנה לפי שהזקנ' תלויה בו ואן הוא תלוי בזקנה כארז"ל זקן זה קנה חכמ' וכיון שכן והוא נער נקרא זקן נמצא שהוא עושה הזקנה ותלויה בו שבידו להיות זקן באיזה זמן שירצה ועוד שעל ידי התורה יודע מה שהיה מיום שנברא העולם ועד סופו כזקן מלא ימים שיודע מה שראה באורך זמנו ולכן נקרא זקנה שיותר יש לו מעלה מן הזקן שאע"פ שראה הרבה אינו יכול לראות ולספר כי אם כשיעור חייו בלבד לא ממה שהיה קודם וממה שיהיה אחריו ותלמיד חכם יודע משנברא העולם ועד סופו ונמצא שהוא עצמו הזקנה ולכן נקרא זקנה. נקרא חכמה על שם שחכמת התורה רשומה בלבו לפרש אותה בשבעים פנים אשר ניתנה בלבד שהוא קב"ה מקור החכמה מכיר בה לא מלאך ולא שרף כדכתיב ונעלמה מכל חי ומעוף השמים נסתרה ודרשו רז"ל ונעלמה מכל חי אלו החיות ומעוף השמים נסתרה אלו המלאכים והצדיק נמסרו לו כל סתריה ונגלו לו סודותיה כהקב"ה שהוא מקור החכמה ולכן נקרא חכמה. וכדרז"ל בריש ילקוט משלי החכמה היכן מצויה ר' אליעזר ור' יהושע חד אמר בראש כו' וחד אמר בלב אל תקרי למד אלא לב מבין דעת לפי שהחכמה נתונה בלב וחוזר באותיות עכ"ל והוא מאמר תמוה אך כונתו זאת שהאומר שהחכמה בלב מביא ראיה לדבריו בראות שלמד ר"ת לב מבין דעת הרי בלב נתונה חכמה כדאי' באותיות ר"ע באות ל' א"ת למד אלא לב מבין דעת וזהו וחוזר באותיות כלומר חוזר באותיות למד שר"ח לב מבין דעת באופן שהחכמה צפונה בלב הצדיק כי לרשע אין בו לא דעת ולא תבונה שאם היה בו חכמה היה בוחר בטוב ומואס ברע כצדיק לכן נק' חכמה וז"ש איוב ועמכם תמות חכמה לפי שהוא בעל החכמה ומוליכה עמו נקרא חיים דכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה והחיים מסורים בידו שאם לא ירצה למות לא ימות לעולם כארז"ל במדרש אין הצדיק מת עד שישאל המית' בפיו באופן שאם לא יזכיר המיתה לא ימות לעולם וגם אם לא פסיק גירסא מפיו לא ימות וכדרז"ל גבי דוד המלך ע"ה וגבי רבה בר נחמני דכל זמן שלא היו פוסקים תורה מפיהם לא היה יכל מלאך המות להתקרב אליהם נקרא טהרה על שם שהצדיק מעביר גלולים מן הארץ גם מורה לעם בין הטהור ובין הטמא כיצד ובין דם לדם וענין טומאה וטהרה ושיעור מקוה המטהר ונמצא הוא עצמו הטהרה שמטהר לאחרים וע"ז נקרא טהרה נקרא יושר על שם כי משבר מתלעות עול להציל עשוק מיד עושקו ומורה היושר לכל אדם שאעפ"י שכל דרך איש ישר בעיניו הוא מוכיח לכל אדם בראיות מופתיות שטועה הוא במה שחושב שהוא יושר ומסלקו מטעותו ומורה לו יושר של אמת וכדברי התנא שהעוסק בתורה נקרא צדיק חסיד ישר ונאמן וע"ז נקרא יושר שהיושר אתו וממנו נובע ללמוד לכל אדם נקרא כבוד ע"ש כבוד חכמים ינחלו שהכבוד נחלה לחכמים והוא שלהם ומי יוכל לשלוט בכבוד כי אינו שלהם אך הצדיק נותן מכבודו מתנה שמכבד לכל אדם וכדברי תנא איזהו מכובד המכבד את הבריות דהל"ל איזהו מכבד המכבד את הבריות אלא כיון למ"ש שהכבוד נחלה לצדיק והיא שלו שאינו מקבלו מאחר וכיון שכן לעולם הוא מכובד ולזה אמר איזהו מכובד כי הוא מכובד מעצמו בלי שיקבל כבוד מאחרים אלא משפיע מכבודו ומכבד לכל אדם נקרא לוחם ע"ש שהוא לוחם תמיד יום וליל' במלחמת' של תורה וע"ז נקראים החכמים בעלי תריסין וגם ע"י שלוחם הצדיק במלחמת' של תורה לוחם מלחמות ישראל לפי שבעוסקו בתורה גורם שלא יפלו ישראל במלחמה דזכותו מגן עליהם וכדרז"ל בפ' הנזקין גבי ר' צדוק שהתענה מ' שנה וכל אותו זמן לא יכול האויב לשלוט בהם באופן שהוא הלוחם בעדם ומצילם ע"כ ראוי שיקרא לוחם נקרא מקדש ע"ש שכל שכל מה שיש במקדש יש באדם כאשר האריכו מרז"ל לפרש פרט ופרט איך כל כלי המקדש רמוזים באברי האדם עיין בספרי קדשם כי איני יכול להאריך הכלל העולה שנשמה הקדושה שבאדם אשר משכנה בלב היא דוגמת השכינה השוכנת בבית קדש הקדשים נמצא שהצדיק שנשמתו טהורה הוא דוגמת המקדש ושכינ' בקדש קדשים גם הצדיק מרכבה לשכינה כמקדש עצמו שהוא מרכבה לה ועליו שוכנת ועושהו מרכבתו גם נקרא מקדש ע"ש שמכפר על דורו כמקדש שהוא במקום קרבן המכפ' על האדם שהרי כשהדור חייב לוקח צדיק ומכפר. נקרא מכריח מלאכים ע"ש שהיכולת בידו להכריחם ע"י שמות הקדש לעשות שליחותו כנודע ולפעמים מושלחים הם מן השמים למלאות רצון הצדיק כמו מלאכים שבאו לאברהם ואותם ששלחם יעקב שנאמר וישלח יעקב מלאכים ומלאך של מנוח וכדומה וכיון שמוכנעים לעבודת הצדיק יש לאל ידם להכריחם וע"ש נקרא הצדיק מכריח מלאכים נקרא מבטל גזרות ע"ש שכל גזרות קשות מבטלם בתפלתו כדמצינו בעגל שנתחייבו כליה ומשה רבינו ע"ה בטלה בתפלתו וכן בכל דור ודור צדיקי' שבהם מתפללי' על כל צרה ומבטלים אותה ולזה א"צ עוד ראיה דלמפורסמות א"צ ראיה. נקרא מהפך גזרה שאם גזר הקב"ה מיתה לאדם מהפך הגזרה ממיתה לחיים כעובדא דרשב"י כשהיה במערה ובא מה"מ בשליחותו של מקום לקחת נשמתו של ר' יצחק ולא הניחו רשב"י וחזר עוד המה"מ ולא הניחו עד שאמר הקב"ה מה אעשה שאני גוזר והצדיק מהפך שנא' צדיק מושל יראת אלהים ולכן נקרא הצדיק מהפך גזרה נקרא מעמיד עולם לפי שעל ג' דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום וגם על ג' דברים העולם קיים על התורה ועל העבודה ועל ג"ח הדין והאמת והשלום מקיימו הצדיק וכן הוא שעוסק בתור' ובעבוד' שהם קרבנות שקורא בענין ונחשב למעש' כאז"ל כל העוסק בתורה עולה כאלו הקריב עולה וכן עוסק תמיד בג"ח נמצא הצדיק מעמיד ומקיים העולם וע"כ נק' מעמיד עולם נקרא ממית ומחיה ע"ש שממית ומחיה בדינו כסנהדרין שהיו גוזרין מיתה למי שחייב מיתה וחיים למי שראוי שיחיה גם יש כח ביד הצדיק להמית ולהחיות כר' יוחנן שנתן עיניו ברב כהנא והמיתו ואח"כ הלך והחיה אותו ויש בירושלמי שהחיה אותו והלך לביתו וכן בכמה דוכתי' מהתלמוד נתן עיניו בו והרגו וגם ר' חייא החיה אותו עבד שהרג אנטונינוס כדאיתא במסכת ע"ז הרי הצדיק ממית ומחיה ולכן נקרא ממית ומחיה נקרא מוכיח ע"ש שהוא דוקא יכול להוכיח משום שדבריו נשמעים לפי שהוא מנוקה מכל חטא וכשאומר טול קיסם מבין שיניך אינן יכולים לומר טול קורה מבין עיניך מה שאין כן שום אדם שאינו צדיק שאין להוכיח לפי שאין דבריו נשמעים באומרם לו טול קורה מבין עיניך.