שבט מוסר · פרק ל״ה, ב׳

ואם נמצאו בהם ימים מלוכלכים בעון אותם הימים נכלמים בעצמן בראותם כי הוטמאו ואינן יכולים ליכנס בחצר בית המלך ואז אותם הימם הנשארים לא יספיקו ללבוש כי יהיה חסר כמו הבגד שחסר ממנו ולא יספיק לעשותו מעיל אינו עושה אות ואז הנפש חוזרת ריקם כי אין נותנין לה לבוש וזה סוד הכרת כמו שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה. ולכן בהיות שיעקב אבינו ע"ה כל ימיו נזהר בהם והיו כלם בקדושה ובטהר' אז בהסתלקו מזה העולם תקף נקרבו כל ימיו לפני הקב"ה בלי בושה כלל ואז נעשו אותם ימים לבוש א' ונתלבש נפש יעקב בה לכן אמר ויקרבו ימי אותם הימים של יעקב כולם נקרבו לפני קב"ה בלי בושה כלל כי היו ימי ישראל ר"ל מי שכל ימיו היה ישר עם אל וכל זה למדנו מדברי האיש האלהי רשב"י ז"ל (זוהר פ' ויחי) ת"ח כד קריבו אינון יומין קמי מלכא קדישא אי הוה זכאה כד בר נש נפיק מעלמא סליק ועאל באינון יומין ואינון לבושי יקר מתלבש' ביה נשמתי' ואינון יומין דלא חב בהון בהון יזכא זכאין אינון צדיקיא דיומיהון זכאן ואשתארו לעלמא דאתי וכד נפקין מתחבראן כולהו ואתעבידו לבוש יקר לאתלבשא ביה ובההוא זכותא זכאן לאתענגא מענוג' דעלמא דאתי ובההוא לבושא זמינין לאתייא למקום וכל אינון דאית להן לבושא יקומון דכתיב ויתיצבו כמו לבוש מי לההוא חייב' עלמא דיומהון בחוביהון חסרין ולא אשתאר מנייהו במה דאתסין כד יפקון מהאי עלמא וחייבי עלמא דלא לאתלבש' בלבושא דיומהון עלייהו כתיב והיה כערער בערבה ולא יראה כי יב' טוב ווי לההוא דגרעי ימוי לעילא דכד בעו להלבשא ליה ביומוי אינון יומין דפגים ביומוי חסרין מההוא לבושא ולא להוי ליה לבר נש במה דאתלבש בההוא עלמא כדין ווי ליה ווי לנפשיה דדיינין ליה בגיהנם יומא על יומין חד על תרין דכד נפיק מהאי עלמא לא אשכח יומין להתלבש בה ולא להוי ליה לה לבושא במה דיתכסי זכאין אינון צדיקיא דיומן דילהון נטירין אינון לגבי מלכא קדישא ואתעביד מנייהו לבושי יקר דאתלבש בהו לעלמא דאתי ת"ח כאברה' דזכה מה כתיב אברהם זקן בא בימי' כד דאסתלק מהאי עלמא באינון יונין ממש דיליה על ואתלבש בהו ולא גרע מההוא לבוש יקר כלום דכתיב בא בימים ביומין דיליה דכלהו הוו טהורים וקדשין באיוב מה כתיב ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה דהא לא אשתאר לבושא להתלבשא בהו וכו' וגם אם תעיין בספר מראות הצובאות בענין מיתת מיתת בני אהרן שיש מהם אומרים שנענשו בשביל שנכנסו מחוסרי בגדים והסוד הוא מה שאמרנו שהיו מחוסרי בגדים העליונים שלא זכו עדיין למלבוש הזה בשביל שלא היו נשואים ולא קיימו מצות פריה ורביה כי המלבוש הזה נארג ממצות ומ"ט שעשה האדם בזה העולם כל ימי חייתו והימים האלו נזכרים לפני הקב"ה ונעשים מהם מלבוש לנפשו בהסתלקו מזה העולם לעולם העליון ובלבוש הזה נחלקו בו יש מהם אומרים כי אינו רק א' לבדו ובזה הלבוש הנפש הולך בשליחותו כפי מה ששולחין אותו במאמר השי"ת ונראה לבני העולם כמו שהוכחנו לעיל אבל כפי מה שלמדנו מדברי רשב"י כפי הנראה הם ג' כמו שיש לאדם ג' נפשות שהם נפש רוח נשמה כן כל א' (זוהר פרש' תרומה) יש לו לבוש בפני עצמו וכפי מעלת כל א' כן לבושו כי הנשמה עולה למעלה בצרור החיים את ה' אלהיו והרוח הוא בג"ע והנפש היא לעולם בקבר (רקנטי פ' בראשי') וז"ש ר' יצחק קשה רמה למת כחט בבשר החי וז"ש החיים בעומדים להתפלל על קברות המתים ונענים מיד כי הנפש מודיע לרוח והרוח לנשמה ונשמה להקב"ה ומיד נצלחים בתפלתם והדבר הזה ישנו ראיות גדולות ומובן למי שקרא ושנה וכו' ולכן כל אחד יש לו לבוש בפני עצמו ולהלבוש ההולך באיזה שליחות ונר' לבני אדם אינו רק לבוש הנפש לבד ובזה הוא משוטט בעולם אבל לבוש הרוח ולבוש הנשמה אינן יוצאין בו מאותו המקום אשר הם עומדים וז"ל רשב"י בפר' ויחי תנן אלף ת"ק ריחין סלקין כל יומא מגינתא דעדן דמתבסמי בהו אינון לבושן דיקר דההוא עלווא דאתי דמתעטרי מן ימוי דבר נש אמר ר' יהודה כמה לבושין אינון אר"א טורי דעלמא בהא אפליגו אבל ג' אינון חד דמתלבש' ביה נשמתא בגו צרורה דחיי בין פורפיר' דמלכא קדישא וחד לבושא דלבר דקאים ולא קאים אתחזי ולא אתחזי בהוא אתלבש' ביה נפשא ואזלת ושטאת בעלמא באבתא ובכל ריש ירחא אזלת ואתקשרת ברוחא דבגינתא דארעא דקיימא בין פרגוד' יקירא ועיניה אוליפת וידעת מה דידעת ושאת ואודע' ליה בעלמא ת"ח בתרין קשורין אתקשרי נפשא (זוהר פר' ויחי) בכל ריש ירחא ושבתא בקשורה דרוחא בין ריחי דבוסמין בג"ע בארעא ומתמן אזלת ושטאת ואתקשרי עם רוחא בנשמת' דצרירא בצרורא דחיי ומתזנת מאינון זיוון יקירין דהאי סטרא ודהאי סטרא הה"ד ונחך ה' מיד והשביע בנחלאות נפשך מהו בצלצחות צחותא חד כד אתקשר ברוחא בגינתא דלתתא צחותא מן גו צחותא כד מתשראן נשמתא דלעילא בצרורא דחיי והיינו בצח חד צחות תרין דאינון לעילא ביקר' דנשמת' הא ודאי צחצחות ומהן ירית יקרא דא נפשך ממש זכאה חולקהון דצדיקים דזכו לכל מילין אילין בעלמא הדין ובעלמא דאתי ע"כ ועתה שמע לקול הדברים האלו אל יליזו מעיניך כתבם על לבך תמיד אשריך וטוב לך כי תשמור לעשו את כל דברי התורה הזאת כל ימי חייך תבין את אשר מוכן לפניך אם בעל נפש אתה ורוח אלהים בקרבך קדוש אחריתך ישגא מאד ודעת לנפשך ינעם בלבוש מלכות ועטרת זהב ויהיו חיים לנפשך להתהלך לפני ה' באור החיים ולחסות תחת צל כנפיו אמן הנה לפי הנזכר דיש ג' מלבושים והאחד הוא שמתלבש הנפש כשנשלחת באיזה שליחות והוא נעשה מהימים אשר לא חטא האדם בהם ועשה מצות ומ"ט נראה שיובן פסוק יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל דיש לדקדק אומרו בגדי לשון רבים וגבי לבוש קאמר לשון יחיד אמנם הכוונה מדבר על שלשה מלבושים הנזכרים שליצני הדור היו אומרים דוד אין לי חלק לעעול' הבא ח"ו ואנו נוחלין בגדיו שעשה קודם שחטא בבת שבע ע"ד נוטל חלקו וחלק חבירו וזהו אומרו יחלקו בגדי להם הם אותם הב' לבושים ולזה אמר בגדי דמיעוט רבים שנים ועל לבושי שהוא לבושי שעשיתי בטורחי במה שלא חטאתי בשו' יום ועשית מצות ומ"ט והוא לבושי דייקא מוכן להלבישה על כל שליחות שישלחו לי יפילו גורל על מי יכול להנחילו וזה גם כן כוונת מאמר חז"ל דרבי יוחנן הוה קרי למלבושיו מכבדותי מדבר על מלבושיו העליונים שפעל ועשה בימיו ובמצותיו שהם מכבדים לנפש רוח ונשמה שבלתם הנפש ערומה מתבושש' ונכלמה כנ"ל ונר' דזהו ג"כ כוונת מאמר במדרש רות ורחצת וסכת מע"ז ושמת שמלותיך עליך אלו בגדי שבת ע"כ רמזה נעמי לרות על קניית המלבושים העליונים שהנפש מתלבשת בעולם שכלו שבת ע"י שמטהרת הימים ובקיום המצות וזהו ורחצת מע"ז שע"י כך תתדש' ובזה תזכה דשמת שמלותיך עליך ופירש לה שהם בגדי שבתא כלומר המלבושים שמתלבשת הנשמה בעולם העליון שכלו שבת ועם זה נכון פ' בזכריה סי' ג' ויהושע היה לבוש בגדים צואים ועומד לפני המלאך וכו' ויען ויאמר אל העומדים לפניו לאמר הסירו הבגדים הצואים מעליו ויאמר אליו ראה העברתי מעליך עונך והלבש אותך מחלצות ויאמר ישימו צניף טהור על ראשו וישימו הצניף הטהור על ראשו וילבשהו בגדים ומלאך ה' עומד כה אמר ה' צבאות אם בדרכי תלך ואם את משמרתי תשמור וגם אתה תדין את ביתי וגם תשמור את חצרי ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה נה הראה ליהושע שבעון שלא מיחה בבניו על שנשאו נשים שאינן הגונות לכהונה פגם בבגדים העליונים הנעשים מהזכיות וזהו היה לבוש בגדים צואים ובאותם בגדים צואים היה עומד לפני המלאך הראו לו במראה הנבואה המאורע המגיע לו לעולם הבא כמה מהביוש מגיע לנשמה על היותה לבוש בלבוש פגום ועומד לפני המלאך זהו הראו לו שיראה בעיניו כמה בושה היה בעולם הנשמות אם לא היה מתקן עון בניו אך כיון שתקן הראו לו בתקון לבושו וזהו הסירו הבגדים הצואים מעליו וכו' והלבש אותך מחלצות הם החלוקה שנעשה מן הזכיות וכמו שפירש הרד"ק מחלצות הם חליפות בגדים נקיים וזה משל אל הזכיות כלומר כיון שיוסר העון יראו בך הזכיות וכן ת"י ואלבישית יתך זכיות ע"כ רומז התרגום בדברו אחד על הלבוש שנעשה מהזכיות כדפריש' וזהו וילבשהו בגדים שהראו לו בנבואה שהותקנו הבגדי' העליוני' וכיון דמלבושים אלו תלוים במצות שעל ידי המצות נעשים וכל כך שמוסיף בתורה ובמלות כך מוסיף אור גדול בלבושי' לכן מזהירו אם בדרכיו תלך וכו' ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה שהם המלאכים שאין להם ישיבה והכונה כשם שהמלאכים עושים שליחות שנאמר עושה מלאכיו רוחות כך אתה על ידי מלבוש הנעשה מהמצות אתהתלך בשליחותי כמוהו כמדובר לעיל שעל ידי לבישת הלבוש הזה שמתלבש הולך בשליחות המקום כמלאכים וזה עצמו כונת פסוק בישעיה סימן ס"א. שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי כי הלבשני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה בהיות שירושלים שהם ישראל כשחטאו וגלו עשו פגם הלבוש העליון לכן בשוב' שעל ידי כך מתקני' אמר כיון שאיני ערום מהלבוש על ידי התיקו' א"כ שוש אשיש בה' שאיני מתבייש לעמוד לפניו משום שתגל נפשי באלהי בלובשה הבגדים שעשיי על ידי הזכיות וזהו כי הלבישני בגדי ישע שאותם בגדים ישע הם לנפשי מעיל הצדקות שעשיתי יעטני כי על ידי הצדקות עשיתי מעיל לנשפי וכדברי התרגום מעיל דזכו עטפני כחתנא דמצלח וגם רומז כאן על ג' לבושי' באומרו כי הלבשני בגדי ישע בגדי לשון רבים מעוט רבים שנים ומעיל אחד הרי שלשה וגבי מעיל הזכיר צדקה לפי שהמעיל שמתעטף בו הוא רמז אל הלבוש שמתעט' הנפש כשרוצה להתפלל על צער החיים כנזכר לעיל ונמצא שמתעטפת עמו לעשות צדקה עם החיים ולזה אמר מעיל צדקה יעטני נקט גבי מעיל צדקה לרמוז על האמור.