שבט מוסר · פרק כ״ח, ג׳

ואחר התפללו תפלתו יצא אדם לפעלו ולעבודתו. ובכל מעשיו ועניניו לא ישכח את אדוניו. ויזכור בכל מפעליו ה' הנצב עליו. ויחשוב במחשבתו מה׳ כל משפטו לא יוכל לחחבא. כי מלאכיו יצוה. לכתוב גלוי ונסתר, ולהיות עדים בשטר. וכל רגעי שעותיך זכרה יום מותך מה היה ראשיתך ומה יהיה אחריתך. ותלבש חרפה מימי הפקודה. אשר יביאך אדון העולם במשפט על כל נעלם, ואת רוח הטומאה היא רוח הקנאה תעביר מעליך, וידעת כי שלום אהלך. יזהר ממנה בדבור במחשבה רשפיה רשפי אש שלהבת בחיים עצמות מרקבת. ואחריתה דרכי מות. ומשם יפרד חילוק הלבבות. רוב האיכות דברי ריבות. אש ולהבות. מים רבים לא יוכלו לכבות. שורש שנאת אח אחיהו היא קנאת איש מרעהו. ומן הקנאה תצמח שנאת חנם זו היא פתחו של גיהנם. השמר פן תכוה בגחלתה ואל תקרב לפתח ביתה. אשר בגאוה ינהיג עצמו בעליו אין עמו. ישלח אף ועברה למרבה המשרה. ממעלתו וכבודו יורידנו עמוק עמוק מי ימצאנו. ימח זכרו ושמו כאשר יבער הגלל עד תומו. פגע האסון יעורר כל איש צורר. למי תרחק ממקומה ואל ידבק בידך מאומה. כי הגבהות והגאוה המה מי מריבה. איעצך עצה טובה תזרעם כמו רוח. עליהם לבך אם נפתה, נבול תבול גם אתה. אם תבחר בם תפול ולא תקום כי ירחק ממך המקום. והאוחז במדות השפלות והענוה ששון ושמחה ימצא בה. לבו ורוחו בדכאו בשמים הכין כסאו. תחת כסא הכבוד מחיצתו כי שם ביתו. יתענג מזיו השכינה ועיניו אל קדוש ישראל תראינה. יניח אדם הגאות לבעליה למאיר לארץ ולדרים עליה. את הכל יצר וברא האל הגדול הגבור והנורא. במעשיו בחכמה כלם מושל בגבורתו עולם. אין קצה לגדולתו ואין תכלית אל ממשלתו. אם מדת הענוה בגבולך רוח המושל יעלה עליך. וכל האוהב דברי בלע מארץ חיים יבולע.