שבט מוסר · פרק כ״ז, י״א

ונוכל לומר שהוא גם כן ע"ד הרף ממני ואשמידם. מי מעכבו דקאמר הרף ממני, אלא שפתח למשה (פתח) שיתפלל (כארז"ל). גם בנדון זה, מה צורך לבת קול לצאת ולומר שובו בנים שובבים חוץ מאלישע. יניח הדבר בשב ואל תעשה, ואם יעשה תשובה אל יקבל אותו, דמה צורך להכריז שאינו מקבלו, אין זאת כ"א לעוררו שישוב ואל יתיאש מן הרחמים שאין לו תשובה. גם ראוי להבין אומרו שידע בכבודי ומרד, שגם ירבעם היה גדול כאלישע ומרד, ואחזו הקב"ה בבגדו וא"ל חזור בך וכו'., יש לומר דידע בכבודו דקאמר, הוא שראה מעלת מט"ט עד שטעה בשתי רשויות, ומגדולת העבד גדולת האדון נודעת, ולכן אלישע שנכנס בפרדס וראה גדולת מט"ט, עליו שייך לומר ידע בכבודי וק"ל, באופן שאין דבר שיעמוד בפני התשובה, וא"כ איך יוכל האדם לומר מכיר אני ברבוי עונותי ואין לי תשובה, ואעשה מה שלבי חפץ. לא זו היא הדרך, ולא זו היא העיר. אלא אעפ"י שהרבה להאשים, יותר מעלה קונה עם התשובה, כיון שהורגל בעבירות ועכ"ז שב אל ה', דקשה עליו כמות לשוב, עד שכמעט יכול למות כארז"ל. מה שאין כן מי שלא הרבה לחטוא.