שבט מוסר · פרק כ״ג, א׳

יבחר האדם ויבקש הדרכים היותר נאים ומשובחים לקיום המצות, כי עשייתם בדרך היותר נאות, והמשובה מאירים הנשמה ומסירין ממנה החלודה שנעשה עליה כמסך מבדיל מעשיית העבירות. כי העבירות מלכלכין נפשו של אדם, ושנאוי לפני השם ולפני כל מלאכיו עד שירחץ וינקה הטומאה שדבק בנפשו, והוא על ידי קיום המצות. ולכן אכתוב לך התנאים שאדם צריך ליזהר בכל מצוה ומצוה לעשותה כהלכתה כדי שתקובל לרצון לפני מלכנו יוצרנו ית׳, ולא ייעול בכיסופא לעלמא דאתי. והם י״ז תנאים (הביאם הרב בעל ספר החרדים ז״ל בדף ו׳ ע"א באורך, לפי שמאריך בראיות על כל תנאי ותנאי). ואני אביאם בקיצור נמרץ כי אין כוונתי כי אם שידע האדם התנאי לקיימו לזכך נפשו, ואם ירצה לידע מקור כל תנאי יראהו בספר הנ״ל. (התנאי א׳) שיעשה כל מצוה ומצוה בכוונה לצאת ידי חובתו כדפסקו הרי״ף והרמב״ם מצות צריכות כוונה. (התנאי הב׳ והג׳) לעשות המצוה ביראה ובאהבת רבה כדאמר רשב״י ז״ל כל פקודא דלאו איהו בדחילו ורחימו לאו פקודה היא. (התנאי הד׳) השמחה הגדולה במצוה. דכל מצוה ומצוה שתזדמן לו, דורונא דשדר ליה קוב״ה, ולפי רוב השמחה יגדל שכרו. וגילה האר״י זלה״ה לאיש סודו שזכה לכל אותה חכמה בעבור השמחה שהיה משמח בעשיית כל מצוה. (התנאי הה׳) שיעשה המצוה כולה ולא מקצתה. כארז״ל אם התחלת גמור. עוד אמרו המתחיל במצוה ואינו גומרה מורידין אותו מגדולתו וקובר אשתו ובניו. (התנאי הו׳) הדקדוק הגדול במצוה לעשותה כתקנה וכל פרטיה ודקדוקיה כמצותה. (התנאי הז') הריצה והרדיפה לקראת מצוה, דכתיב דרך מצותיך ארוץ כי תרחיב לבי. (התנאי הח׳) כל מצוה שיכול הוא לעשותה בידו, יעשה בידו ולא ע״י שליח, דמצוה בו יותר מבשלוחו. ובצורכי שבת היו האמוראים בעצמם עוסקים. (התנאי הט׳) המצוה שתבא לידו תחלה יעשנה, ולא יניחנה עד שיעשה אחרת תחלה, כדאמרי׳ אין מעבירין על המצות. (התנאי הי׳) לא יעשה שתי מצות כאחת, שמא לא יוכל להזדרז בשניהן, כדאמרי׳ אין עושין מצות חבילות חבילות. (התנאי הי״א) שיזהר בכבוד המצות, דכתיב גכי מצות כסוי הדם, וכסהו בעפר. במה ששפך יכסה, דהיינו ביד ולא ברגל. ומתנחומא פרשת ויגש. אמר רשב״י אמר הקב״ה הוו מכבדין את המצות שהם שלוחי, ושלוחו של אדם כמותו, אם כבדת אותם כאלו לי כבדת, ואם בזית אותם כאלו לי בזית . (התנאי הי״ב) שלא יחמיץ המצוה, אלא בהגיעה לידו ימהר לעשותה ולא יאמר מחר אעשנה. וראיה מאברהם וישכם בבקר. ויהושע על שנתעצל נתקצרו מחייו עשר שנים. (התנאי הי״ג) הוא הדור מצוה, שנאמר זה אלי ואנוהו. ודרשו רז״ל התנאה לפניו במצות, אתרוג נאה, סוכה נאה, טלית נאה. וכן בכל המצות. ואמרו הדור מצוה עד שליש במצוה. (התנאי הי״ד) שתהי' ממתין ומשתוקק מתי תבא המצוה לידו לקיימה, דכתיב ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם, לשון המתנה כמו ואביו שמר את הדבר. (התנאי הט״ו) זריזות גדול במצוה, כי דבר שמצותו ביום יקדים בבקר לעשותה, וילפינן מאברהם, וכל מצוה שמצותו בלילה יקדים בתחילת הלילה. (התנאי הט״ז) שישתדל האדם לעשות המצוה בחברה ולא ביחיד, שכל המצות לימוד התורה נאמר חרב אל הבדים ונואלו. חרב על שונאיהם של ת"ח שעוסקים בתורה בד בד, וכן בכל המצות יש שכר יותר בהיות המצוה נעשית ע"י רבים, כדאמרו במסכת יומא במצות קרבן פסח שחט השוחט וקבל הכהן, נתנו לחבירו וחבירו לחבירו כדי שיתעסקו רבים במצוה וכו'. (התנאי הי״ז) שלא יעשה המצוה חינם אלא יקנה אותה בשכר שלם ולא יקפיד כלל, כדי להעביר רוח הטומאה, כדאיתא בזוהר פ' תרומה עכ"ל בקיצור נמרץ, עיין במקומו יותר באורך כמדובר.