ספר הישר · פרק י״ג, י״ז

וצריך לזכור לנפשו כל תנאי העבודה, ואם יכיר מלבבו כי לא יוכל לסבול כל תנאיה, יקח מהם מה שיוכל לסבול, וטוב לו המעט התמידי מן הרב אשר לא יעמוד. וצריך לו בבואו בעבודת הבורא, אם יהיה בעבודת המלכים, להסיר מעל צוארו עול עבודת בני אדם, כדי שלא יהיה לו אדון אחר, כי אם הבורא יתברך. ואשריו אם יצא מעבודת עבדים ויבוא בעבודת המלך הגדול, אשר הוא צריך להתקדש ולהישמר, כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש זרות ומעשה עבירות. ובעבודת בני אדם הוא עבד עבדים, ובעבודת האל הוא חפשי, ומה טוב אמר האומר, עבדי זמן עבדי עבדים הם, עבד ה׳ הוא לבד חפשי, כי מי שיש לו עליו עול בני אדם לא יעשה דבר בעתו, לא יתפלל ולא יעשה עבודת אלהיו בעתה, וכאשר לא יהיה עליו עול אדון יהיו חפציו ברשותו, יתפלל בכל עת שירצה, ויהיה בשלוה, ולא יירא מאימת המלך ולא משוד רשעים, ויהיה לו פנאי לעסוק בעבודת אלהיו, ויהיה שפל ועניו ולבו נשבר, כי כל מתחבר למלכים ולשרים תיקר נפשו בעיניו ויתגאה ולא ייכנע יצרו לעבודת אלהיו.