ספר הישר · פרק א׳, ה׳

ואחרי אשר התבאר כי לא נברא העולם לצורך. נאמר, כי נברא לסיבה גדולה, והיא עבודת הבורא יתברך, כי כאשר המלך לא ייקרא ״מלך״ עד אשר יהיה לו עם, כמו שנאמר (משלי יד) ״ברב עם הדרת מלך״. כמו כן שם הבורא לא נקרא ״בורא״ עד אשר יהיה לו נברא, ולא נקרא ״אלהים״ עד אשר יהיה לו עם, כמו שנאמר (ויקרא כו) ״והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם״. ואף על פי ששם האלהות לא יחסר בחסרון בני האדם ולא יוסיף בהם, אך בבריאת העולם היה ראוי להיקרא שם הבורא ״אלהים״. הדמיון, כי המכה יכול להכות, אבל לא ייקרא ״מכה״ עד אשר יהיה לו מוכה, ואם אין לו מוכה, בשביל זה לא יחסר כח המכה, אך במוכה יהיה ראוי להיקרא ״מכה״. וכן הבורא לא יחסר כחו בטרם נברא העולם, אך בבריאת העולם הוסיף שלימות שלו. וזו היא הסיבה אשר למענה נברא העולם. אם כן נדע ונשכיל כי בריאת העולם היא שלימות שם האלהות.