אמנם מדת ההקפדה ראוי להחזיק בה נגד חברו, להקפיד על כבודו ושלא לעבר על דעתו ושלא לעשות דבר נגד רצונו אפלו דקה מן הדקה, כי המצער את חברו כאלו צער עולם מלא ועל הכל יביא אלקים במשפט אפלו אם הרג כנה בפני חברו ונמאס ונצטער (חגיגה ה, א) אפלו שלא נתכון לצערו. והמעמיק בזה תסמר שערת בשרו ויעמד על המשמר ככל הבא מידו, ויבקש רחמים מהחונן לאדם דעת שיתקנהו בעצה טובה לעשות הטוב והישר בעיני אלקים ואדם, כי לפעמים במה שאדם חושב למצא חן בעיני חברו הוא מצערו, וכל ערום יעשה בדעת ויברח מאד מכל דבר שיש לחוש אחד מני אלף שמא אין רוח הבריות נוחה הימנו, ולכל אדם יהא חושדם כלסטים ומכבדם כרבן גמליאל וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים ויסיעוהו מן השמים שיהא רוח הבריות נוחה הימנו וימצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם: ועל אחת כמה וכמה שצריך להקפיד ולחוש על כבוד קונו, לעשות כל אשר בכחו מצוות ומעשים טובים ומלי דחסידותא לעשות נחת רוח ליוצרו, ולברח מן העברה ומלעבר על דקדוקי מצוות ודקדוקי סופרים אפלו דקין שבעין, כי גדול כבודו וגדלה חובתנו עד אין חקר לעבד בכל נפשנו ובכל לבבנו לעשות נחת רוח ליוצרנו, ושלא לגרם שום צער וכעס ופגם למעלה חלילה וחס. אשרי איש ירא את ה' יעור משנתו ולא יהא נרדם כי זה כל האדם:
פלא יועץ · פרק ע״ו, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Torat Emet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך פלא יועץ, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.