וצריכים תלמידי חכמים לנהג סלסול בעצמם שלא לישב בחבורה של עמי הארץ ושלא להתעסק בשחוק וקלות ראש כלל, כל שכן בפני עמי הארץ, ושלא להרבות בסעדות הרשות עמהם, שהרי אמרו (סנהדרין נב, ב) למה תלמיד חכם דומה בפני עם הארץ לקיתון של זהב, דבר עמו, דומה לקיתון של כסף, אכל ושתה עמו, דומה לקיתון של חרס, נשבר אין לו תקנה. וצריכים הם להיות מכבדים כדי שתהא אימתם מטלת על הבריות ויהיו דבריהם נשמעים. ולא יראו מאד החוצה אל העין, אלא יהיו מחובשי בית המדרש שהרי אמרו (ערובין נד, א) מפני מה נמשלה תורה לענק, לומר לך, אם עושה אדם עצמו כענק זה שנראה ואינו נראה, תלמודו מתקים בידו. ואיכא נמי משום חלול השם, שממנו יראו וכן יעשו בטול תורה. וישתדל מאד שתהא מלאכתו נעשית על ידי אחרים, ולא יזלזל בעצמו לילך לחנוני ולבית המטבחים או לטל שק או קפה, והכל לפי מה שהוא אדם ולפי צרך שעה לשם שמים ינהג סלסול בעצמו. וכן צריכים לזהר בכבוד כל אדם ויכבדו את העשירים, שהרי רבי היה מכבד את העשירים, ורבי עקיבא היה מכבד את העשירים (ערובין פו, א), אף על פי שלא היו צריכים להם, שגם המה היו עשירים, כל שכן מי שמקבל הנאה מהם שצריך לכבדם ולנשאם ולשלם תודות להם והם ראויים לכבוד, מאחר שמלכו של עולם חפץ ביקרם ונתן להם שפע העשר, וגם על המצות שעושים בעשרם ראוי לכבדם:
פלא יועץ · פרק שפ״ה, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Torat Emet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך פלא יועץ, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
