ועל אחת כמה וכמה צריך לזהר שלא לשאל מתנה משום אדם, ולמחש בעי, שמא משום כסופא יהב, ואיכא משום גזל. וכל שכן ממי שאינו רוצה לתן, שאם נוטל ממנו בעל כרחו הוי גזל גמור. ורבו רעים שנוטלים בעל כרחם מחבריהם, ודומה להם כהתר ולא ידעו שהוא כלסטים מזין שיוצא לדרך וגוזל וחומס. וכן על זו הדרך, הלוה על מנת שלא לשלם, דא ודא אחת היא. ואם יראו אדם שיוצא לתרבות רעה וגוזל וחומס ומלסטם את הבריות, יבזו אותו ויקללו אותו וטמא טמא יקראו לו, אבל הנוטל מתנה או בזול או לוה על מנת שלא לשלם, דומה לו כהתר ולבבו לא יכאב כי לא ידעו מה הוא האסור, השם הטוב יכפר בעד. ונהי שאמרו (כתובות מט ב) כופין על הצדקה, הינו אחרים שיכפו את העשירים שיתנו לצרך עניים, אבל עניים עצמם וחכמים עצמם לא התר להם לטל שלא מדעת בעלים ושלא ברצון טוב, דאיכא גזל וחלול השם, ושונא מתנות יחיה (משלי טו כז) (וכבר כתבתי מזה לעיל בערך גזל ובערך מתן, עין שם):
פלא יועץ · פרק שע״ד, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Torat Emet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך פלא יועץ, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.