שחוק - תנינן (אבות ג יא) שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות לא א) אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה. והן בעוון יש בני אדם שמתענגים בשחוק, ויש עשירי עם שמגדלים אצלם בני אדם ליצני הדור, שידעו לדבר שחוק וירחיבו פיהם בשחוק רב ושמחה רבה, והמדבר ירחב לבו על שזכה לכך שישחקו לדבריו העשירים, ומחטט ומחפש בקרבו מה יוסיף עוד לדבר ולעשות דברי הוללות ושחוק וקלות ראש כדי שירבו לשחק ולשמח. ודבר זה מצוי ביותר בין הנשים והטפשים וכל דבריהם גחלי רתמים, שמרבים לדבר דברי נבלות הפה ולהתלוצץ על הבריות, ואוי להם למדברים ואהה עליהם להשוחקים, יחד כלם יעברו בעמק הבכא מעין ישיתוהו, וכמו שפרשו רבותינו זכרונם לברכה (ערובין יט א), שבוכים בגיהנם ומורידים נהרי נחלי דמעה, זה יהיה פרי שמחתם לדבר עברה. וכבר אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ע"ז יח, ב) שהליצנות, תחלתו יסורין וסופו כליה רחמנא לצלן:
פלא יועץ · פרק שנ״ח, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Torat Emet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך פלא יועץ, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.