הנה כי כן ראוי למנהיגי הערים לחוס על עריהם שתהא ברכת השם מצויה ביניהם. אך מה יעשו מנהיגי הדור שאין דורם דומה יפה, שאם ידרשו אלף חכמים אלפי אלפים דרושים ששירי נכרים ושירי עגבים אסורים, הנשים והבחורים לא משגחי בהו, אי משום שלא יאמינו וישחקו למו, או משום שאינם יכולים לכף את יצרם להניח מנהגם הרע, כי לא ידעו שירות ותשבחות השם, באלה למדו לשונם, ומה ישוררו בשמחות וגיל, ולו חכמו ישכילו ששתיקותם יפה. ויקראו למשוררים או משוררות שיודעים לשורר שירים של תורה שהן הודאות לה' ובקשות, וההעדר טוב ממציאות הרע, וחושבים לעשות מצוה כגון, לשמח חתן וכלה וכדומה, ועברה היא בידם שמנבלים פיהם ופוגמים אותה, והלואי שלא תהפך שמחה לתוגה, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה (שם) זמרא בביתא וכו'. ובראות חכמי הדור שאין דבריהם נשמעים, הצנועים מושכים את ידיהם מלהוכיח על כל דבר פשע, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה (שבת קמח, ב) הנח להם לישראל מוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידים. אבל האיש היודע באשתו ובני ביתו שהם יראי שמים ושומעים לדבריו, יזהיר אותם בשבע אזהרות שלא ישמע על פיהם שירי נכרים ושירי עגבים בשום מקום, וכל שכן שלא יניח בשום אפן לשוררם בביתו, ובזה לא תאנה אליו רעה ונגע לא יקרב באהלו, והיה שלום בחילו:
פלא יועץ · פרק שנ״ה, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Torat Emet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך פלא יועץ, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.