והנה לומר, דבר זה אעשה למחר, כל שהוא דבר האסור לעשותו בשבת הוא אסור גמור אלבא דכלי עלמא, ואף אם יקדים לומר כמנהג קצת בורים שאומרים, דבר זה אעשה בלתי אמירה שבת, לא יועיל ולא יציל מאסור, והוא חוכא ואטלולא, כי איך יאמר שהוא בלתי אמירת שבת, שקר ענה, הרי אומרו בשבת, וכן יש מנהג בורים שנוגעים ממון ואומרים, כסף וזהב אני נוגע ולא ממון, וכהנה מנהגי ריקים העם ההולכים בחשך אשר לא ראו אור תורה. והנה גם שיש מי שמתיר לדבר ולספר ענינים שעברו, רבו החולקים ואפלו בדבר הצריך לאדם כתבו התוספות (שבת קיג, ב ד"ה שלא ושם בשם הירושלמי) שיש למעט, ובדחק התירו שאלת שלום בשבת, והזהר הקדוש מחמיר הרבה בענין הדבור:
פלא יועץ · פרק שמ״ג, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Torat Emet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך פלא יועץ, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.