וידוע שרצונו של אדם זהו כבודו, ולא טוב עשו המפצירים באיש לכבדו באיזה דבר שאינו רוצה, כגון להאכילו אצלו או להושיבו במקום גדולים וכדומה, ומעבירין אותי על דעתו ומצערים אותו, אין זה כבוד אלא קלון. צא ולמד מרבי ישמעאל שהיתה אמו רוצה לרחץ רגליו ולשתות מימיו ולא היה רוצה לקבל, עד שאמרו לו חכמים שרצונה זהו כבודה (ירושלמי פאה פ"א ה"א). והכל לפי מה שנראה לו שהוא אדם, אם נראה לו שרוצה בדבר ושרצונו שיפצירו בו עד בוש, יעשה רצונו כרצונו, וזהו לאות ולמופת כי חפץ חסד הוא ולמצוה תחשב לו, ואל כפעלו ישלם גמולו, ויעשה רצונו יהי שלום בחילו:
פלא יועץ · פרק של״ט, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Torat Emet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך פלא יועץ, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.