קבורה - אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ח א) על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא זו קבורה, כי יש כמה שאינם זוכים לקבורה והיו למאכל לכלבים ולחית השדה ועוף השמים ולדגי הים. ויש נקברים בבזיון רחמנא לצלן, ויש שמתים ביום טוב ראשון ונקברים על ידי גויים, ויש שמתים בערב שבת בין השמשות ולנים שני לילות בלי קבורה וכדומה, והכל הוא מפלאות תמים דעים שמיסר את האדם במיני יסורין לכפרת עוונותיו לטובתו. צא ולמד מרבי חצפית המתרגמן שהיה פה מפיק מרגליות, וסוף היה לשונו נגררת באשפה בפי דבר אחר (קדושין לט ב). ושלמים וכן רבים לדמן על פני האדמה היו, כדכתיב (תהלים עט ב) נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ, שפכו דמם כמים סביבות ירושלם ואין קובר. הנה כי כן, מי שארע כן למתו, זאת תהיה נחמתו, כי ה' חשבה לטובתו. ועל כן ראוי לבקש פני השם, כמו שאדם מתפלל על כל צרכיו כן יתפלל גם לזאת. וכבר מלתי אמורה, שעל כל תפלה וכל תחנה ראוי לסים ולומר והטוב בעיניך לעבודתך ולנחת רוח לפני כסא כבודך ולתקון נפשנו רוחנו ונשמתנו, עשה עמנו:
פלא יועץ · פרק שכ״א, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Torat Emet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך פלא יועץ, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.