פלא יועץ · פרק שי״א, ב׳

וכבר כתבו המקבלים, שבכל איבר שעושה בו עברה, ממשיך עליו רוח טמאה על איברי נפשו רוחו ונשמתו. כל קבל דנא, האיבר שמקים בו מצוה, ממשיך עליו שפע קדשה, זולת עוון שכבת זרע לבטלה, שהוא מטמא כל איבריו מכף רגל ועד ראש וזהו הטעם שמצוה גוררת מצוה ועברה גוררת עברה (אבות ד ב) שבקדש איבריו היכל השם המה, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה על הפסוק (שמות כה ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוכו לא נאמר, אלא בתוכם. ואפשר שכינה עמו וחטא בא על ידו, דאף על גב דאיהו לא חזי, מזלה חזי (מגילה ג א) והנשמה יראה מלחטא, וכמו שכתבתי בשם מוהר"ש פרימו. אבל כשחוטא ומטמא איבריו, שכינה מסתלקת ממנו כדכתיב (דברים כג טו) ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, ותכף הסטרא אחרא שורה עליו ומרעה אל רעה יצא רחמנא לצלן, ואינו מרגיש שהרי הוא כמת, ואין בשר המת מרגיש באזמל, כך הוא אינו מרגיש ואינו חושש, אפלו ישמע אלף מוסרים לא יכנע לבבו הערל, לא חלי ולא מרגיש, והכל לפי הטמאה ולפי החשך אשר על נפשו רוחו ונשמתו, שהוא מסך מבדיל בינו לבין אביו שבשמים: