אורחות צדיקים · פרק ט׳, ע״ו

גַּם יִשְׂמַח כְּשֶׁיִּרְאֶה שִׂמְחַת הָרְשָׁעִים וְתַעֲנוּגֵי הַפּוֹשְׁעִים, וְיַחֲשֹׁב: אִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ - כָּךְ, לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (נדרים נ ב). וְעַל זֶה אָמַר דָּוִד (תהלים ד ח) ״נָתַתָּה שִׂמְחָה בְּלִבִּי, מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ״. מָשָׁל זֶה דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁזִּמֵּן אוֹרְחִים, וּכְשֶׁהִגִּיעוּ לַחֲצַר הַמֶּלֶךְ רָאוּ שֶׁהַכְּלָבִים אוֹכְלִים אֲוָזִים וְתַרְנְגוֹלִים; אָז שָׂמְחוּ הָאוֹרְחִים וְאָמְרוּ: אִם כְּלָבִים כָּךְ, אָנוּ הַמְּזֻמָּנִים לִסְעֹד עִם הַמֶּלֶךְ מָה יִהְיֶה לָנוּ (מדרש שוחר טוב ד יא)?!