אורחות צדיקים · פרק ט׳, ע״ב

עוֹד יֵשׁ תּוֹעֶלֶת בַּשִּׂמְחָה, כְּמוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁאָמְרוּ עֲלֵיהֶם שֶׁהָיוּ מִבְּנֵי הָעוֹלָם הַבָּא בִּשְׁבִיל שֶׁהָיוּ אֲנָשִׁים שְׂמֵחִים, וּכְשֶׁהָיוּ רוֹאִים אִישׁ עָצֵב - הָיוּ מְשַׂמְּחִים אוֹתוֹ; וּכְשֶׁהָיוּ רוֹאִים שְׁנַיִם מִתְקוֹטְטִים זֶה עִם זֶה - הָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם מִלֵּי דִּבְדִיחוּתָא עַד שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם. וְכֵן לְעִנְיַן הַהֲלָכָה: מַתְחִילִין בְּמִלֵּי דִּבְדִיחוּתָא לִפְתֹּחַ הַלֵּב לִלְמֹד בְּשִׂמְחָה; אַךְ לֹא שִׂמְחַת נְבָלָה וְשִׂמְחַת הֲבָלִים, אֶלָּא דִּבְרֵי הַמִּצְווֹת הַמְשַׂמְּחִים אֶת הַלֵּב, כְּדִכְתִיב (תהלים יט ט): ״פִּקּוּדֵי יְיָ יְשָׁרִים, מְשַׂמְּחֵי לֵב״ - וְכָל זֶה בְּשִׂמְחַת מִצְוָה.