וְנִגְאֲלוּ בִּזְכוּת הָאֱמוּנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ, דִּכְתִיב (שם ד לא): ״וַיַּאֲמֵן הָעָם״. וְאָמְרוּ שָׁם: כָּל הַמְּקַבֵּל מִצְוָה אַחַת בֶּאֱמוּנָה - כְּדַאי הוּא שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְהַגָּלוּיוֹת מִתְכַּנְּסוֹת בִּזְכוּת הָאֱמוּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד ח): ״תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה״; וְאוֹמֵר (הושע ב כב): ״וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה״.
אורחות צדיקים · פרק ט׳, ס״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורחות צדיקים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.