אורחות צדיקים · פרק ט׳, ל״ז

הַשְּׁבִיעִית - שֶׁיֵּדַע כִּי הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אֶת הָאָדָם לִמְלָאכוֹת רַבּוֹת, וּבָרָא לוֹ מְזוֹנוֹ עַל יְדֵי טֹרַח גָּדוֹל וַעֲבוֹדָה. וְאִם הָיוּ כָּל הָעִנְיָנִים וְהַמְּזוֹנוֹת וְהַבְּגָדִים מוּכָנִים לָאָדָם בְּלֹא טֹרַח, אָז הָיוּ כַּמָּה מִצְווֹת בְּטֵלוֹת, כְּגוֹן: הַצְּדָקָה, וְהַגְּנֵבָה וְהַגְּזֵלָה וְהַחֶמְדָּה שֶׁיִּתְרַחֵק מֵהֶן. דְּאִם הָיוּ לוֹ כָּל צָרְכּוֹ בְּלֹא טֹרַח, הֵיאַךְ יִתְאַוֶּה לִגְנֹב וְלִגְזוֹל? וּכְשֶׁהוּא טוֹרֵחַ וּמַרְחִיק אוֹתוֹ, שֶׁאֵינוֹ חוֹמֵד אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ - אָז הוּא בּוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים. וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (תהלים לב י): ״וְהַבּוֹטֵחַ בַּיְּיָ - חֶסֶד יְסֹבְבֶנְהוּ״. וְעַל זֶה גָּנַז חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה סֵפֶר הָרְפוּאוֹת (פסחים נו א), כְּדֵי שֶׁיִּבְטַח הַחוֹלֶה בֵּאלֹהִים יִתְעַלֶּה, וְלֹא בָּרְפוּאוֹת. גַּם אִם הָיָה אָדָם בָּטֵל מִמְּלָאכָה, וְלֹא הָיָה טוֹרֵחַ אַחַר מְזוֹנוֹתָיו, הָיָה בּוֹעֵט וְרוֹדֵף אַחַר הָעֲבֵרוֹת, כְּדִכְתִיב (דברים לב טו): ״וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט״. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ב ב): ״יָפֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן״.