הָרְבִיעִית - שֶׁיֵּדַע אֲשֶׁר לְכָל עִנְיָנָיו יֵשׁ גְּבוּל וָקֵץ, וְאֵין שׁוּם אָדָם יָכוֹל לְהוֹסִיף וְלִגְרֹעַ עַל מָה שֶׁגָּזַר הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה. וּמָה שֶׁגָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מְעַט - אֵין אָדָם יָכוֹל לְהַרְבּוֹת, אוֹ לְמַעֵט הָרִבּוּי. וּמָה שֶׁגָּזַר לְאַחֵר - אֵין שׁוּם אָדָם יָכוֹל לְהַקְדִּים, וְלֹא לְאַחֵר מָה שֶׁגָּזַר לְהַקְדִּים. אַךְ הַכֹּל הוּא בִּגְזֵרַת הָעֶלְיוֹן וּבִרְצוֹנוֹ.
אורחות צדיקים · פרק ט׳, ל״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורחות צדיקים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.