אורחות צדיקים · פרק ו׳, י״א

יֵשׁ שִׂנְאָה שֶׁהִיא מִצְוָה, כְּגוֹן אָדָם רָשָׁע שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל תּוֹכֵחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח יג): ״יִרְאַת יְיָ שְׂנֹאת רָע״; וְאוֹמֵר (תהלים קלט כא-כב): ״הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא, וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט. תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים, לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי״. וְיִשְׂנָא שֶׁקֶר וּדְבַר כָּזָב. סוֹף דָּבָר: יִשְׂנָא כָּל דָּבָר הַמַּרְחִיק אוֹתוֹ וְהַמּוֹנְעוֹ מֵאַהֲבַת יוֹצֵר הַכֹּל, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שם קיט קכח): ״כָּל אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי״. וְזֶה כְּלָל גָּדוֹל: שֶׁיִּשְׂנָא אָדָם כָּל דְּבַר שֶׁקֶר. וְכָל מָה שֶׁיּוֹסִיף שִׂנְאָה לְדַרְכֵי הַשֶּׁקֶר - יוֹסִיף אַהֲבָה לַתּוֹרָה, כְּדִכְתִיב (שם קיט קסג): ״שָׁקֶר שָׂנֵאתִי וַאֲתַעֵבָה, תּוֹרָתְךָ אָהַבְתִּי״. וְיֹאהַב אֱמֶת וְשָׁלוֹם, כְּדִכְתִיב (זכריה ח יט): ״וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ״.