וְעַתָּה שְׁמַע אֵיךְ הָאַהֲבָה מְקַלְקֶלֶת הַמַּעֲשִׂים, בְּעֵת שֶׁיַּגְבִּיר אַהֲבָתוֹ עַל חָכְמָתוֹ. כִּי כַּמָּה מִינֵי אֲהָבוֹת זוֹ מְשֻׁנָּה מִזּוֹ: הָאַהֲבָה הָאַחַת: הָאָדָם אוֹהֵב אֶת בָּנָיו. וּמֵרֹב הָאַהֲבָה אֵינוֹ מְיַסְּרָם וּמַדְרִיכָם לְדֶרֶךְ טוֹבָה, וּמַנִּיחָם לָלֶכֶת בִּשְׁרִירוּת לִבָּם הָרָע, וּמִזֶּה יָבוֹא הֶזֵּק גָּדוֹל.
אורחות צדיקים · פרק ה׳, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורחות צדיקים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.