וְכֵן יֵשׁ מִתְבַּיֵּשׁ אִם מְקַיֵּם מִצְווֹת שֶׁלֹּא נָהֲגוּ הָעוֹלָם לְקַיְּמָם. וְהַמְּקַיֵּם מִצְווֹת שֶׁלֹּא נָהֲגוּ הָעוֹלָם, עִם כָּל זֶה צָרִיךְ לִסְבֹּל וּלְקַיֵּם הַמִּצְווֹת הָהֵם; וְאֵין לְהַנִּיחַ שׁוּם מִצְוָה בַּעֲבוּר הַבּוּשָׁה, כִּי צָרִיךְ לְהִתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁצִּוָּה עַל הַמִּצְווֹת.
אורחות צדיקים · פרק ג׳, כ״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורחות צדיקים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.