וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִדַּת הַבּוּשָׁה, קָשֶׁה לוֹ שֶׁחֲבֵרוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ. וְעַל זֶה אָמַר הֶחָכָם: אַל תֹּאהַב אָדָם, אֶלָּא מִי שֶׁמַּרְאֶה עַצְמוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בִּלְתִּי עֶזְרָתְךָ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְעֶזְרָתוֹ יוֹתֵר מִמָּה שֶׁצָּרִיךְ לְעֶזְרָתְךָ. וְאִם תֶּחֱטָא לוֹ - הוּא יִמְחַל לְךָ, וְיַרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא הַחוֹטֵא; וְיִשְׁאַל מִמְּךָ דְּבָרִים שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְבַּיֵּשׁ לִשְׁאוֹל מִמֶּנּוּ.
אורחות צדיקים · פרק ג׳, ט״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורחות צדיקים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.