אורחות צדיקים · פרק כ״ח, ל״ה

וּכְמוֹ שֶׁנָּתַן בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם שְׁנֵי מְאוֹרוֹת וַחֲמִשָּׁה כּוֹכָבִים - כֵּן בָּרָא בְּרֹאשׁ הָאָדָם שִׁבְעָה שַׁמָּשִׁים: שְׁתֵּי עֵינַיִם, וּשְׁתֵּי אָזְנַיִם, וּשְׁנֵי נְחִירַיִם, וְהַפֶּה. הָעַיִן הַיְּמָנִית דּוֹמָה לַחַמָּה, וְהַשְּׂמָאלִית דּוֹמָה לְנֹגַהּ. הָאַף הַיְּמָנִית דּוֹמֶה לְכוֹכָב, וְהַשְּׂמָאלִית דּוֹמֶה לְמַאְדִּים. הַפֶּה, וְהַלָּשׁוֹן, וְהַשְּׂפָתַיִם - דּוֹמִים לְצֶדֶק, וְלַלְּבָנָה, וּלְשַׁבְּתַאי. וּכְמוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה אֲוִיר בֵּין רָקִיעַ וּבֵין הָאָרֶץ - כֵּן נַעֲשָׂה בְּגוּף הָאָדָם הֶחָזֶה וְהַגְּוִיָּה. וּכְמוֹ שֶׁהִשִּׁיב הָרוּחַ בַּאֲוִיר בַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם - כֵּן תֵּצֵא נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים מִן הָרֵאָה שֶׁבֶּחָזֶה וּבַגְּוִיָּה, הוּא חֲלָלוֹ שֶׁל גּוּף. וּכְמוֹ שֶׁרָקַע הָאָרֶץ עַל הַמַּיִם - כֵּן קָרַם וּמָתַח קְרוּם הַבָּשָׂר שֶׁעַל הַכָּבֵד, וְעַל הַבֶּטֶן, וְהַמֵּעַיִם, וְעַל הַטְּחוֹל - הוּא הַבָּשָׂר שֶׁבֵּין הָרֵאָה וּבֵין הַכָּבֵד וְהַטְּחוֹל וְהַמֵּעַיִם וְהַבֶּטֶן.