אורחות צדיקים · פרק כ״ז, ל״ב

מִזֶּה הָעִנְיָן יֵשׁ לָדַעַת רֹב קְבִיעוּתָם. וְאָמְרִינַן (כתובות סג א): רַב יוֹסֵף בְּרֵהּ דְּרָבָא, שַׁדְּרֵהּ אָבוּהָ לְבֵי רַב קַמֵּי דְּרַב יוֹסֵף. פָּסַק לָהּ שִׁת שְׁנִין. כִּי הֲוָה תְּלָת שְׁנִין, מְטָא מַעֲלֵי יוֹמָא דְּכִפּוּרָא, אֲמַר: ״אָזֵל וְאֶחֱזֵי לְאַנְשֵׁי בֵּיתִי.״ שְׁמַע אָבוּהָ, שָׁקַל נַרְגָּא נְפַק לְאַפֵּהּ. אֲמַר לֵיהּ: ״יוֹנָתְךָ נִזְכַּרְתָּ?!״ וְאָמְרִי לָהּ: ״זוּגָתְךָ נִזְכַּרְתָּ?!״ אִטְּרוּד, לָא מָר אִפְּסִיק וְלָא מָר אִפְּסִיק. רְאֵה וְהָבֵן זֶה הָעִנְיָן, כַּמָּה הָיוּ דְּבֵקִים בַּתּוֹרָה, עַל כֵּן זָכוּ לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ!