אורחות צדיקים · פרק כ״ז, ט״ז

כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי - בְּפֵרוּשָׁן נִתְּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן, וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה״ (שמות כד יב); ״תּוֹרָה״ - זוֹ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, ״וְהַמִּצְוָה״ - זוֹ פֵּרוּשָׁהּ (ברכות ה א). וְצִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת הַתּוֹרָה עַל פִּי הַמִּצְוָה, וּמִצְוָה זוֹ הִיא הַנִּקְרֵאת ״תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה״. כָּל הַתּוֹרָה כְּתָבָהּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם קֹדֶם שֶׁמֵּת בִּכְתַב יָדוֹ, וְנָתַן סֵפֶר לְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט; וְסֵפֶר אֶחָד נְתָנוֹ בָּאָרוֹן לְעֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית יְיָ אֱלֹהֵיכֶם, וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד״ (דברים לא כו).