אורחות צדיקים · פרק כ״ו, קכ״א

וְטוֹב מְאוֹד לְפָרֵשׁ הַחֵטְא שֶׁלּוֹ בְּתוֹךְ הַוִּדּוּי. כְּגוֹן אִם אָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת אוֹ שְׁאָר דָּבָר אָסוּר, כְּשֶׁיֹּאמַר ״אָשַׁמְתִּי״ - יֹאמַר ״אָכַלְתִּי דָּבָר אָסוּר״. וְאִם חָטָא בִּזְנוּת, כְּשֶׁיֹּאמַר ״בָּגַדְתִּי״ - יֹאמַר ״בָּעַלְתִּי בְּעִילַת זְנוּת״, וִיפָרֵשׁ בָּהּ אִם בָּעַל גּוֹיָה אוֹ נִדָּה. וְאִם גָּנַב, כְּשֶׁיֹּאמַר ״גָּזַלְתִּי״ - אָז יֹאמַר ״מִפְּלוֹנִי וּמִפְּלוֹנִי גָּנַבְתִּי וְגָזַלְתִּי״. וְאִם הוֹצִיא שֵׁם רַע עַל חֲבֵרוֹ, אוֹ לָשׁוֹן הָרַע אוֹ שׁוּם נִדּוּי - יֹאמַר עָלָיו ״דִּבַּרְתִּי דֹּפִי״. וְאִם הוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה, כְּשֶׁיַּגִּיעַ לְ״הֶעֱוִיתִי״ - אָז יֹאמַר ״הוֹצֵאתִי שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה״. וְאִם זָנָה עִם עֲרָיוֹת, כְּשֶׁיַּגִּיעַ לְ״זַדְתִּי״ - יֹאמַר ״זָנִיתִי״. וְאִם חִלֵּל שַׁבָּתוֹת, כְּשֶׁיַּגִּיעַ לְ״חָמַדְתִּי״ - אָז יֹאמַר ״חִלַּלְתִּי שַׁבָּתוֹת״; וְאִם חָמַד - יֹאמַר ״חָמַדְתִּי״. וְכֵן לְכָל אַלְפָא־בֵּיתָא, לְכָל אוֹת וְאוֹת שֶׁבַּוִּדּוּי - יֹאמַר מֵעֵין אוֹתָהּ עֲבֵרָה שֶׁעָשָׂה. וְיֹאמַר בִּבְכִי: ״יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ, וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו, וְיָשֹׁב אֶל יְיָ וִירַחֲמֵהוּ, וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ״ (ישעיהו נה ז); וְאָז יוֹעִיל לוֹ.