אורחות צדיקים · פרק כ״ו, קי״ט

וְעִנְיָן גָּדוֹל הוּא הַוִּדּוּי. כִּי שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין מג ב): הָיָה רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ: ״הִתְוַדֵּה!״ שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַמּוּמָתִין - מִתְוַדִּין, שֶׁכָּל הַמִּתְוַדֶּה יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּעָכָן, שֶׁאָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ: ״בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד לַיְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתֶן לוֹ תוֹדָה, וְהַגֶּד נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ, אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי. וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר: אָמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי לַיְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָזֹאת וְכָזֹאת עָשִׂיתִי״ (יהושע ז יט-כ). וּמִנַּיִן שֶׁכִּפֵּר לוֹ הַוִּדּוּי? דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ? יַעְכֳּרְךָ יְיָ בַּיּוֹם הַזֶּה!״ (שם פסוק כה) - ״בַּיּוֹם הַזֶּה״ אַתָּה עָכוּר, וְאֵין אַתָּה עָכוּר לָעוֹלָם הַבָּא. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְוַדּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ: אֱמֹר: ״תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה עַל כָּל עֲוֹנֹתַי״.