אורחות צדיקים · פרק כ״ה, כ״ו

עֲבוּר אֲשֶׁר הַרְבֵּה דְּבָרִים תְּלוּיִים בַּלָּשׁוֹן, צָרִיךְ לִשְׁמֹר לְשׁוֹנוֹ מְאוֹד. וְעַל כֵּן אָמַר דָּוִד (תהלים לד יד): ״נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע״. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה טז ב): מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁקָּרָא בָּרְחוֹב: ״מִי רוֹצֶה לִקְנוֹת סַם חַיִּים?״ בָּאוּ כָּל הָעוֹלָם לִקְנוֹת, וְהוֹצִיא סֵפֶר תְּהִלִּים וְהֶרְאָה לָהֶם מָה שֶׁכָּתוּב בּוֹ: ״מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב, נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע״. וּכְשֶׁרָאָה זֶה רַבִּי יַנַּאי הִכְנִיסוֹ בְּבֵיתוֹ, וְהֶאֱכִילָהוּ וְהִשְׁקָהוּ וְנָתַן לוֹ מָעוֹת. בָּאוּ תַּלְמִידָיו וְאָמְרוּ לוֹ: ״עַד עַתָּה לֹא יָדַעְתָּ זֶה הַפָּסוּק?״ אָמַר לָהֶם: ״יָדַעְתִּי, אֲבָל לֹא שַׂמְתִּי עַל לִבִּי לְהִזָּהֵר בְּדָבָר זֶה. וּכְשֶׁהָיִיתִי קוֹרֵא זֶה הַפָּסוּק עָבַרְתִּי עָלָיו וְלֹא חַשְׁתִּי, וּבָא זֶה וְקִיְּמוֹ בְּיָדִי, וּמֵעַתָּה אֶזָּהֵר יוֹתֵר בִּלְשׁוֹנִי״.