אורחות צדיקים · פרק כ״ה, כ״ד

אִם גִּלָּה אָדָם חַטָּאתְךָ, אַל תֹּאמַר: ״כְּמוֹ שֶׁגִּלָּה חַטָּאתִי, גַּם אֲנִי אֲגַלֶּה חַטָּאתוֹ״, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יח): ״לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר״. וְגַם לֹא תִּתְפָּאֵר: ״אַף עַל פִּי שֶׁהוּא גִּלָּה עָלַי, אֲנִי לֹא אֲגַלֶּה עָלָיו״, כִּי בָּזֶה הַדִּבּוּר גִּלִּיתָ הַחֵצִי. וְזֶה הַדָּבָר עִקָּר גָּדוֹל בְּיִרְאַת שָׁמַיִם. וְאִם הַחוֹטֵא אֵינוֹ יְרֵא שָׁמַיִם, כְּמוֹ הַפּוֹרֵק עוֹל מֵעָלָיו וְאֵינוֹ נִזְהָר מֵעֲבֵרָה אַחַת, אֲשֶׁר כָּל בְּנֵי עִירוֹ יוֹדְעִים שֶׁהִיא עֲבֵרָה - מִצְוָה לְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ, לְגַלּוֹת חֲטָאָיו וּלְהַבְאִישׁ לְבַעֲלֵי עֲבֵרוֹת בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם, בַּעֲבוּר שֶׁיִּשְׁמְעוּ הָעָם וְיִמְאֲסוּ בּוֹ, וְיַרְחִיקוּ עַצְמָן מִן הָעֲבֵרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כט כד): ״תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל״. וְנֶאֱמַר (שם ח יג): ״יִרְאַת יְיָ שְׂנֹאת רָע״. וְאָמְרוּ (סנהדרין נב א): רָשָׁע בֶּן צַדִּיק - מֻתָּר לִקְרוֹתוֹ ״רָשָׁע בֶּן רָשָׁע״; צַדִּיק בֶּן רָשָׁע - מֻתָּר לִקְרוֹתוֹ ״צַדִּיק בֶּן צַדִּיק״. וְדַוְקָא עַל דֶּרֶךְ זֶה מֻתָּר לְהַכְלִימוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם. אֲבָל מִי שֶׁמִּתְקוֹטֵט עִמּוֹ, וּמְכַוֵּן לְחָרְפוֹ לַהֲנָאָתוֹ לְבַד וְלֹא לְשֵׁם שָׁמַיִם - אֵין לוֹ לְגַלּוֹת חַטָּאתוֹ. וְכֵן אִם הַמְגַלֶּה הַזֶּה הוּא חוֹטֵא - אֵין לוֹ לְגַלּוֹת פֶּשַׁע שֶׁל חוֹטֵא אַחֵר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין מְגַלֶּה מִסְתָּרָיו לְטוֹבָה; ״וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר״ (משלי יד כג).