אורחות צדיקים · פרק כ״ה, כ׳

וְעוֹד יֵשׁ עֲבֵרָה אַחַת הַנִּקְרֵאת רְכִילוּת. אֵיזֶהוּ רָכִיל? זֶה שֶׁהוֹלֵךְ מִזֶּה לָזֶה וְאוֹמֵר: ״כָּךְ וְכָךְ שָׁמַעְתִּי עַל פְּלוֹנִי!״ - אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֱמֶת, הֲרֵי הוּא מַחֲרִיב הָעוֹלָם. וְהֻזְהַרְנוּ בָּזֶה כְּדִכְתִיב (ויקרא יט טז): ״לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךָ״. וְאֵיזֶהוּ רְכִילוּת? הַמְגַלֶּה לַחֲבֵרוֹ דְּבָרִים שֶׁדִּבְּרוּ מִמֶּנּוּ בַּסֵּתֶר. וְתַנְיָא: מִנַּיִן לְדַיָּן שֶׁלֹּא יֹאמַר: ״אֲנִי מְזַכֶּה וַחֲבֵרַי מְחַיְּבִין, אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁחֲבֵרַי רַבּוּ עָלַי?״ לָכֵן נֶאֱמַר: ״לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךָ״. וְאוֹמֵר (משלי יא יג): ״הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד״ (סנהדרין כט א).