שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ לָהֶם מְרִיבָה זֶה עִם זֶה, וְאַחַר כָּךְ נִתְפַּיְּסוּ יַחַד - אֵין לְשׁוּם אֶחָד מֵהֶם לְדַבֵּר וְלוֹמַר: ״אַתָּה עָשִׂיתָ לִי כָּךְ וְכָךְ, וְלָכֵן עָשִׂיתִי לְךָ כָּךְ וְכָךְ״, אֲפִלּוּ אֵין דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר לְמַחֲלֻקְתּוֹ. כִּי מִתּוֹךְ כָּךְ שֶׁיֹּאמַר לוֹ: ״אַתָּה עָשִׂיתָ לִי כָּךְ״ - אָז יָשִׁיב לוֹ חֲבֵרוֹ: ״אַדְּרַבָּה, הַפְּשִׁיעָה הָיְתָה שֶׁלְּךָ״, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יְעוֹרְרוּ הַמְּרִיבָה פַּעַם אַחֶרֶת. וַאֲפִלּוּ אִם לֹא תִּתְעוֹרֵר הַמְּרִיבָה - יְבַיְּשֵׁהוּ שֶׁפָּשַׁע.
אורחות צדיקים · פרק כ״א, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורחות צדיקים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.