הַרְבֵּה עֲנָפִים טוֹבִים צוֹמְחִים מִשֹּׁרֶשׁ הָעֲנָוָה: הֶעָנָיו הוּא סַבְלָן, וּמֵהַסַּבְלָנוּת יָבוֹא שָׁלוֹם. וּבָעֲנָוָה יַשְׁקִיט כַּעַס שֶׁל אָדָם הַכּוֹעֵס עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טו א): ״מַעֲנֶה רַּךְ יָשִׁיב חֵמָה״. וְהַשָּׁלוֹם הוּא מִדָּה טוֹבָה מְאוֹד.
אורחות צדיקים · פרק ב׳, ל״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורחות צדיקים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.