אורחות צדיקים · פרק י״ד, ג׳

מִי שֶׁהַמִּדָּה הַזֹּאת מִתְגַּבֶּרֶת עָלָיו, הוּא מְגֻנֶּה מְאוֹד. כִּי הַקִּנְאָה מְבִיאָה לִידֵי חִמּוּד, כִּי כְּשֶׁאָדָם אֵינוֹ נוֹתֵן עַל לִבּוֹ וּמְקַנֵּא מָה שֶׁיֵּשׁ בִּידֵי אֲחֵרִים - אָז אֵינוֹ חוֹמֵד. אֲבָל בְּעֵת אֲשֶׁר יִמְשֹׁךְ לִבּוֹ, וּמְקַנֵּא בַּמֶּה שֶׁיֵּשׁ בְּיַד אֲחֵרִים - אָז הוּא חוֹמֵד. וְהַתּוֹרָה אָמְרָה (שמות כ יד): ״לֹא תַחְמֹד״. וּכְשֶׁהוּא חוֹמֵד - אָז הוּא גּוֹזֵל, כְּדִכְתִיב (מיכה ב ב): ״וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ״. וְאָדָם אֲשֶׁר הַחֶמְדָּה מִתְגַּבֶּרֶת בּוֹ, הוּא קָרוֹב לַעֲבֹר עַל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. כִּי מַעֲשֶׂה בְּאִישׁ אֶחָד, וְהָיָה לוֹ שָׁכֵן רָשָׁע, וְהָיָה כֹּתֶל מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם. וְהָיָה הָרָשָׁע חוֹמֵד אֶת אִשְׁתּוֹ וּקְצָת מֵחֲפָצָיו. יוֹם אֶחָד עֶרֶב שַׁבָּת שָׁמַע שֶׁהָיָה הָאִישׁ אוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ: ״רוֹצֶה אֲנִי לָצֵאת לִסְחוֹרָה״, וְכֵן עָשָׂה. מָה עָשָׂה אוֹתוֹ רָשָׁע? הָלַךְ בְּלֵיל שַׁבָּת וְשִׁבֵּר הַכֹּתֶל שֶׁהָיָה מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם - הֲרֵי עָבַר עַל ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ״. הָלַךְ וְאָנַס אֶת הָאִשָּׁה שֶׁהָיָה חוֹמֵד, וְשָׁכַב עִמָּהּ - הֲרֵי עָבַר עַל ״לֹא תִּנְאָף״. וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁהִתְחִיל לִגְזֹל אֶת הַמָּמוֹן צָעֲקָה הָאִשָּׁה, וְעָמַד עָלֶיהָ לְהָרְגָהּ - הֲרֵי עָבַר עַל ״לֹא תִּרְצָח״. וּכְשֶׁגָּנַב וְגָזַל מָה שֶׁחָמַד - הֲרֵי עָבַר עַל ״לֹא תִּגְנֹב״ וְ״לֹא תַחְמֹד״. לְמָחָר עָמְדוּ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹכִיחוּ אוֹתוֹ, עָמַד עֲלֵיהֶם וְהִכָּם - הֲרֵי עָבַר עַל ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ״. וְאַחַר כָּךְ הוּבָא לִפְנֵי בֵּית הַדִּין, וְהֵעִיד הוּא עִם חֲבֵרוֹ בְּלִיַּעַל שֶׁאֵלּוּ הַחֲפָצִים שֶׁלָּקַח הֵם מַשְׁכּוֹן שֶׁלּוֹ, וְהָיוּ מְמֻשְׁכָּנִים לוֹ מִיַּד בַּעַל הָאִשָּׁה, וְחָזַר וְהֶאֱמִינָם לוֹ, וְלֹא יָכוֹל לְהוֹצִיאָם מִיָּדוֹ, עַד עַכְשָׁו שֶׁשָּׁבְרוּ הַלִּסְטִים אֶת הַכֹּתֶל שֶׁבֵּינֵיהֶם וְהָרְגוּ הָאִשָּׁה, וּכְשֶׁשָּׁמַע הָאִישׁ הַהֲרִיגָה, נִכְנַס גַּם הוּא וְלָקַח עֲבוֹטוֹ - הֲרֵי עָבַר עַל ״לֹא תַעֲנֶה״. וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה בָּא, הָיָה נִשְׁבָּע שֶׁלֹּא פָּשַׁע כְּלָל - הֲרֵי עָבַר עַל ״לֹא תִשָּׂא״. לְסוֹף נִגְלְתָה רָעָתוֹ וְנִתְפַּרְסְמָה פְּשִׁיעָתוֹ, וּמֵחֲמַת הַבּוּשָׁה יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה וְכָפַר בֵּאלֹהִים חַיִּים - הֲרֵי עָבַר עַל ״אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ״. וּלְבַסּוֹף הָיָה אָדוּק בַּעֲבוֹדָה זָרָה וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ - הֲרֵי עָבַר עַל ״לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים״ וְ״לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם״. וְכָל זֶה גָּרַם לוֹ הַחִמּוּד. נִמְצָא שֶׁהַחוֹמֵד קָרוֹב לַעֲבֹר עַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ.