אורחות צדיקים · פרק י״ב, י״ד

וְהִזָּהֵר בָּהּ מְאוֹד, שֶׁלֹּא תַעֲשֶׂה שׁוּם קִלְקוּל מִתּוֹךְ כַּעַסְךָ. כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (שבת קה ב): הַמְקָרֵעַ בְּגָדָיו, וְהַמְּפַזֵּר מְעוֹתָיו, וְהַמְּשַׁבֵּר כֵּלִים בַּחֲמָתוֹ - יְהֵא בְּעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. שֶׁכָּךְ אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרַע: הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ ״עֲשֵׂה כָּךְ״, וּלְמָחָר אוֹמֵר לוֹ ״עֲשֵׂה כָּךְ״, עַד שֶׁאוֹמֵר לוֹ ״עֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה״ וְהוֹלֵךְ וְעוֹשֶׂה. וּבַעֲבוּר כֵּן כְּתִיב (תהלים פא י): ״לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר״ - וְאֵיזֶה ״אֵל זָר״ שֶׁהוּא בְּקִרְבּוֹ שֶׁל אָדָם? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה יֵצֶר הָרַע. רְאֵה אֵיךְ הַיֵּצֶר הָרַע מִתְגַּבֵּר בְּעֵת הַכַּעַס.